מגזין foreign policy האמריקני בפרשנות שפרסם אותו ביום לפני יום השנה מבצע 7 באוקטובר, מאמין כי אסון שביצע בעזה היה ניתן להימנע. נכתב במגזין הזה על החלטות של בכירי ישראל לאחר פעולת סופת אל-אקצא: רשימה ארוכה יותר של פוליטיקאים — המוגבלים או המונעים על ידי שיקולים פוליטיים — קיבלו החלטות שהאריכו את המלחמה. ביקורו של ביידן ב-18 באוקטובר נראה כמו ניצחון פוליטי והזדמנות עבורו להנהיג את ישראל המטלטלת ואת הקהילה היהודית המבועתת. אך זה היה גם הזרע לתקשורת לקויה ולהאשמות ההדדיות בין ארצות הברית לישראל שבעקבותיו. ביידן האמין בבירור שהחיבוק הדוב שלו יקנה לו השפעה על האופן שבו צה"ל רודף את חמאס. במקום זאת, מנהיגי ישראל ראו בביקור אות לכך שיש להם יד חופשית בעזה. כשנהיה ברור שביידן לא הבין נכון את ישראל ולהפך, המלחמה כבר הייתה בעיצומה, בחודש הרביעי שלה. ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ויועציו התעלמו למעשה מארצות הברית במשך שארית כהונתו של הנשיא. במקום להניב יתרונות פוליטיים לביידן ולממשלו, הביקור זרע מחלוקת בקרב הדמוקרטים, איבד תקווה את תומכים רבים של ישראל מהמפלגה הדמוקרטית וממנהיגה, והכתים את מורשתו של הנשיא, שיואשם לעד להכין את קרקע לרצח עם.
כשנה אחרי תחילת המלחמה, בכירים ישראליים לשעבר סיפרו לי בשיחה פרטית שישראל אכן התחשבה מבצע הרסני בן שלושה חודשים נגד חמאס, אשר היה עולה בקנה אחד עם 1) הדוקטרינה הצבאית הישראלית, 2) מה ששותפיה הערבים של ישראל היו יכולים לתמוך בו, ו-3) הבטחת תמיכה מקסימלית מצד ארה"ב הן בקונגרס והן בקרב העם האמריקאי.
אך המדיניות הרגעית – שהייתה מאופיינת בזעם, נקמה, ובעיקר באסטרטגיה הפוליטית ארוכת הטווח של שותפיו לקואליציה של נתניהו המסמלים את הימין הקיצוני בישראל – התאחדה כדי לקדם את האסטרטגיה הצבאית של ישראל.
האם נתניהו מסכים לדעותיהם של שותפיו לקואליציה מהימין הקיצוני אינו רלוונטי, משום שהיציבות של ממשלתו תלויה בהם. התוצאה היא מבצע ממושך ומייסר, שהביא להרגם של יותר מ-66,000 פלסטינים, לפי נתוני רשויות הבריאות בעזה, דחק את צה"ל עד קצה גבול היכולת, קרע את החברה הישראלית ופגע במעמדה הבינלאומי של ישראל. כעת, כשהוא נקלע למבוי סתום בשל המבצע הצבאי שניהל, צה"ל תוקף שוב את עזה ומסכן את חייהם של אזרחים פלסטינים וחיילים ישראליים למען יתרונות אסטרטגיים לא ברורים. עם זאת, הקואליציה לא פורקה.