הדו״ח השנתי של המרכז הישראלי להתמכרות ולבריאות הנפש (ICA), שפורסם ב"ידיעות אחרונות", מצייר תמונה עגומה של חברה שחוותה מה שמכונה "התמכרות קבוצתית" כאחת התוצאות של הטראומה הקולקטיבית שנגרמה על ידי המלחמה בעזה.

מהטראומה להרגל

לפי הדו״ח, המלחמה ומה שהשתרע עמה — מתחים, חרדה, אובדנים ומראות אלימות חסרי תקדים — דחפו קבוצות רחבות של ישראלים לפנות אל אלכוהול, כדורי שינה ומרגיעים כהקלת הלחץ. אמצעים זמניים אלה הפכו במהירות להרגלים מושרשים שקשה להפסיק אותם גם לאחר דעיכת הלחימה.

רוני רוקח, מנהלת המערך הטיפולי במרכז, מציינת כי "מי שהגביר את השימוש בחומרים ממכרים במהלך המלחמה יתקשה כעת יותר לשנות את הרגליו".

היא מוסיפה: "השימוש ברמת סיכון הוא השלב שקודם להתמכרות — השלב שבו השליטה מצטמצמת, וניכרים נזקים בתפקוד היומיומי, בעבודה, בלימודים ובמערכות היחסים".

היקף השימוש

הדו״ח מציין ש־26.6% מהישראלים — כלומר יותר מרבע מהאוכלוסייה — משתמשים בחומרים ממכרים ברמת סיכון גבוהה.

השימוש בחומרים אופיואידיים כמעט הוכפל; צריכת מهدئات וכדורי שינה עלתה פי 2.5; וחומרים מעוררים (סימולנטים) תיעדו עלייה דומה.

אף שתסמיני PTSD החריפים פחתו מאז שיאם בתחילת המלחמה, עדיין 16% מהישראלים סובלים מתסמינים נפשיים חמורים — לעומת 12% לפני פרוץ המלחמה.

המומחים מייחסים את העלייה הזו להמשך תחושת אי־הביטחון, לאובדן חיי אדם, למשך תקופת המילואים וללחצים הכלכליים־חברתיים שאחרו את המלחמה.

חיילים וצעירים מועדים יותר לפגיעה

הדו״ח קובע כי קבוצת הסיכון הבולטת היא צעירים בגיל 18–26 — שם אחד מתוך שלושה עלול להימצא בסיכון להתמכרות. זאת לאחר שרשרת משברים: הקורונה, המלחמה וחוסר היציבות הפוליטית־חברתית.

רוקח: "הם מנסים לחזור לעבודה, ללימודים ולמערכות יחסים — אך מתקשים. זוהי הקבוצה שתוביל את החברה; יש לתת לה מענה אמיתי."

גם חיילים בסדיר ובמילואים ובני משפחותיהם בין הקבוצות הפגועות — השימוש ברמת סיכון בקרב חיילים עומד על אחד מתוך שלושה.

בני זוג מדווחים על עליות בשיעורי השימוש:

+170% בצריכת אלכוהול

+180% בשימוש בקנאביס

+250% בשימוש בחומרים אופיואידיים

רוקח מזהירה: "מעגלי הנזק מתרחבים — לא רק אלו שהשתתפו בלחימה, אלא גם משפחותיהם. זה מדאיג מאוד."

אי־יכולת להפריד בין טיפול בטראומה לטיפול בהתמכרות

מומחים מזהירים כי הפרדה בין טיפול בטראומה לבין טיפול בהתמכרות היא טעות חמורה. רוקח: "בהתחלה אנשים השתמשו באלכוהול או בעישון כהקלה לאחר טראומה; אחרי שנתיים, קשה הרבה יותר להפסיק. אי־אפשר לטפל בטראומה בלי לטפל בהתמכרות — ההפרדה יוצרת פער מסוכן."

היא מתארת מקרה של חייל מילואים שכתב לה לפני כניסתו לעזה: "אני לובש את השריון שלי, סוגר את ליבי — נתראה בעוד שלושה חודשים." רוקח מוסיפה: "כשהם חוזרים, השריון יורד — ואז הטראומה האמיתית מתחילה להתגלות."

תוכניות התערבות

כתגובה למצב, המרכז השיק תוכנית בשם "דרך אחרת" — הפרויקט הראשון בישראל המשלב טיפול בטראומה ובהתמכרות יחד.

התוכנית, שמצופה לכלול אלפי משתתפים עד אמצע 2026, שואפת להכין צוותים מקצועיים רפואיים ונפשיים לטיפול משולב, ובכלל זה פעילויות מניעה והסברה בבתי ספר וברשויות המקומיות.

עד כה דווח כי:

- 283,000 תלמידים השתתפו בתוכניות של המרכז בבתי ספר

- 55,000 איש השתתפו בתוכניות קהילתיות

- 21,000 אנשי מקצוע עברו הכשרה ובסיסי הכשרה במרכז בנתניה ובירושלים

בנוסף נפתחה השנה מרפאה ייעודית לנוער בשם "נטע" לטיפול בהתמכרויות בקרב מתבגרים, ומאות מטופלים מטופלים במרפאות הרשת ברחבי הארץ. רוקח מדגישה שהמענה דורש גיוס ממשלתי וחברתי רחב.

הדו״ח מדגיש: ייתכן שהמלחמה בעזה עומדת להסתיים מבחינה צבאית — אך ההשפעות הנפשיות והחברתיות על החברה הישראלית צפויות להימשך שנים רבות.

בעוד ישראל מכריזה על "ניצחון" צבאי, החברה מתמודדת במקביל בקרב פנימי — נגד התמכרויות, הפרעות נפשיות וההריסות הפנימיות בנפשם של רבים.