דוח מקיף של מרכז המחקר והמידע של הכנסת שנחשף היום (שני) לקראת דיון בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, חושף מגמה מדאיגה: ישראל חווה הגירה שלילית משמעותית ומתמשכת. על פי הנתונים, בין השנים 2020 ל-2024 (עד אוגוסט), עזבו את ישראל לטווח ארוך 145,900 ישראלים יותר ממספר השבים אליה – פער שעלה בהתמדה בכל אחת מהשנים האחרונות.

בשנת 2020 עזבו 34 אלף ישראלים, ואילו בשנת 2023 נרשם שיא של 82,800 יורדים – עלייה של כמעט 40% לעומת השנה שלפניה. מאז תחילת 2024 המשיכה המגמה, כאשר עד אוגוסט כבר עזבו את המדינה כ-50 אלף איש. מנגד, שיעור החוזרים מחו"ל נמצא בירידה מתמדת: מ-29,600 ב-2022 ל-24,200 בלבד ב-2023, ו-12,100 בלבד עד אוגוסט השנה.

יו"ר הוועדה, ח"כ גלעד קריב, התריע בדיון כי מדובר ב"תופעה מסוכנת לחוסן הלאומי": "זו כבר לא מגמה – זה צונאמי של עזיבה. ישראלים רבים בונים את עתידם מחוץ למדינה, ופחות מהם בוחרים לחזור. זו תוצאה של כשלי משילות, הזנחת העורף האזרחי ושחיקת אמון הציבור במוסדות המדינה."

לצד התמונה הקשה, הדוח מציין כי לממשלת ישראל אין כיום תוכנית סדורה להתמודדות עם ההגירה השלילית או לעידוד חזרת אזרחים מחו"ל.

לפי נתוני הלמ"ס, מרבית העוזבים הם מקרב האוכלוסייה העובדת והיצרנית: קבוצת הגיל הגדולה ביותר היא 30–49 (כ-29 אלף איש ב-2024), ואחריה ילדים עד גיל 19 – מה שמעיד על משפחות שלמות שעוזבות את המדינה. תל אביב מובילה במספר העוזבים (14%), אחריה חיפה (7.7%) ונתניה (6.9%). הערים עם שיעור העזיבה הנמוך ביותר: הרצליה, אשקלון ובאר שבע.

בנוסף לנתונים היבשים, גורמים מקצועיים ואקדמיים מצביעים על כך שמאחורי גל ההגירה עומדים גורמים עמוקים של חוסר ביטחון אישי ולאומי, התחזקות הקיצוניות בחברה הישראלית ופגיעה אנושה באמון הציבור במוסדות המדינה. משבר האמון החל עוד לפני המלחמה, על רקע המאבק הפנימי סביב החלשת מערכת המשפט והחשש מהידרדרות דמוקרטית – והחריף בעקבות אירועי 7 באוקטובר והתחושה של רבים כי המדינה כשלה בתפקידה הבסיסי להגן על אזרחיה. רבים מהעוזבים מציינים כי האווירה הציבורית הקיצונית, הקרע החברתי, קריסת השירותים האזרחיים והתחושה שהדמוקרטיה הישראלית נמצאת תחת איום – תרמו באופן משמעותי להחלטתם לחפש יציבות, ביטחון ואופק אישי וכלכלי מחוץ לישראל.