המבצע התרחש בהקשר של עיצובו של סדר חדש במערב אסיה, שהתבטאותו הברורה ביותר היא בידודה של ישראל וארצות הברית בזירה הבינלאומית. למעשה, אין מדובר באירוע זמני אלא בנקודת פתיחה לסדר אזורי חדש – סדר שנבנה, בשונה מן העבר, על יסודות של התנגדות, מודעות ציבורית ועצמאות לאומית, ומחזק את התחושה שלאחר 7 באוקטובר 2023, מערב אסיה איננה עוד כפי שהייתה.

ניתן להצביע על כמה נקודות עיקריות הנוגעות לסדר החדש הזה: סדרים חדשים בעולם אינם נוצרים בפתאומיות, אלא בתהליך הדרגתי המשלב התפתחויות בלתי צפויות. בתהליך כזה, סערות פוליטיות או צבאיות עשויות להיות הקדמה ללידתו של סדר חדש, אך אינן מסוגלות לבססו לבדן. מה שמתרחש כיום במערב אסיה אינו סוף הסדר הישן, אלא תחילתה של טרנספורמציה עמוקה בדרך ליצירת סדר חדש. במסגרת זו, המשטר הישראלי – גם עם גיבוי אמריקני ומערבי מלא – כבר איננו הגורם הקובע היחיד, ותקופת השפעתו המוחלטת באזור נמצאת בדעיכה.

מרכיבי הסדר החדש סותרים את יעדה ההיסטורי של ישראל, שניסתה להסיר את הסוגיה הפלסטינית מן הבמה הבינלאומית ולהפוך אותה לעניין ישראלי־ערבי פנימי בלבד. שינוי זה פועל לטובת העם הפלסטיני וציר ההתנגדות, ועדות לכך היא הגל החדש של ההכרה במדינה הפלסטינית בידי למעלה מ־150 מדינות ברחבי העולם, והתחושה כי הקהילה הבינלאומית נושאת באחריות לגורלו של העם הפלסטיני. כיום, פלסטין היא ציר מרכזי בשיח הגלובלי, וסימניה נראים בכל פורום בינלאומי – מהאו״ם ועד מוסדות זכויות אדם. במקביל, חמאס – שבעבר הוצגה במערב כארגון טרור – הפכה לגורם מו״מ מול ישראל, ותוכניות שלום אינן תקפות עוד בלעדיה.

העמדות החדשות של מדינות ערב והמזרח האסלאמי כלפי ישראל מבטאות את חוסר היציבות של הסדר הישן. כיום, אפילו מדינות כמו קטאר, סעודיה ואיחוד האמירויות – שבעבר דיברו על אינטראקציה ישירה או עקיפה עם ישראל – נוקטות עמדות המעידות על כישלון הסכמי אברהם. אין ספק שהמתקפות הישראליות על עזה החלישו את הגישה האמריקנית שניסתה להחיות את ההסכמים הללו. מכלול זה מלמד שסדר חדש מתגבש במערב אסיה – סדר שמבטא את רצונן של מדינות עצמאיות ומתפתחות לבנות עולם רב־קוטבי ולהפחית את תלותן בארצות הברית.

מבצע "מבול אל-אקצא" האיץ את תהליך עיצובו של סדר עולמי רב־קוטבי, והעצים את החזית התומכת ברב־צדדיות מול זו של החד־צדדיות. תומכי הסדר החד־קוטבי הם ארה״ב ובעלות בריתה – בהן שלוש המעצמות האירופיות והמשטר הציוני – הפועלים יחד כדי לערער את עצמאותן של מדינות בלתי מזדהות. מנגד, מדינות התומכות ברב־קוטביות – ובראשן סין, רוסיה ואיראן, לצד חברות בתנועת המדינות הבלתי מזדהות, ארגון שנחאי וארגון BRICS – מערערות את ההגמוניה החד־קוטבית ומבקשות לבנות סדר עולמי חדש הנשען על שיתופיות. תחרות גלובלית זו תוליד בעתיד התפתחויות בלתי צפויות רבות.

מנקודת מבט מציאותית, כל סדר חדש כרוך במחיר. לאורך ההיסטוריה, מהפכים גדולים לוּוּ תמיד באבדות, והסדר החדש במערב אסיה אינו יוצא מן הכלל. נפילת ממשלת אסד, חיסול מנהיגי ההתנגדות, רצח העם והחורבן בעזה, התוקפנות הצבאית נגד לבנון ותימן – כל אלה הם חלק מן המחיר ששולם לשינוי מאזן הכוחות בדרך לסדר חדש. בני האזור, ובייחוד עזה, הקריבו קורבנות רבים, אך התוצאה הנראית כיום היא שינוי בתודעה העולמית, היחלשות יסודות כוחו של המשטר הישראלי ובידודה של ארצות הברית.

על אף שהתהליך הנוכחי מלווה באי־יציבות ובחוסר ביטחון, הוא צפוי להביא בסופו של דבר לסדר אזורי שבו המעצמות המערביות אינן יכולות עוד לכפות את רצונן כפי שעשו בעבר. במובן זה, עתידה של מערב אסיה לא ייקבע עוד בצל הנשק והכיבוש, אלא באור ההתנגדות ורצון העמים – סדר שבסיסיו, אף כי עדיין בתהליך גיבוש, ניכרים כבר כיום ברחבי האזור והעולם.