לפי המדור לעניינים בינלאומיים בסוכנות הידיעות טסנים, המלחמה בעזה הסתיימה לאחר שנתיים עם יישום הפסקת אש לפי תוכנית 20 הסעיפים של טראמפ, אם כי עדיין לא ניתן להשתמש במילה "הסתיים", משום שההתפתחויות בשבוע האחרון הראו עד כמה שברירית הפסקת האש, ועד כה דווחו על לפחות 80 הפרות של הפסקת האש מצד ישראל.
למרות חזרתם של אסירים ישראליים, שגרמה לגל של שמחה בקרב הישראלים, ישנה מציאות נוספת הנמצאת ברקע האירועים האלה בחברה הישראלית שלא ניתן להסתיר, והיא סוגיית המפונים והעקורים הישראליים, שעדיין חיים במצב לא ברור למרות שחלפו שנתיים מאז תחילת המלחמה.
על פי הדיווחים האחרונים שפורסמו, אלפי תושבים בגבול לבנון בצפון ובעוטף עזה בדרום שוהים באופן זמני בבתי מלון או באזור המרכז. מנתוני מטה "תנופה לצפון" עולה כי 64 אלף ישראלים פונו מבתיהם עקב העימות עם חיזבאללה, מתוכם כ-9 אלף טרם הצליחו לחזור לבתיהם.
חלק מתהליך החזרת המפונים הישראלים בוצע גם תחת לחץ מצד ממשלת נתניהו במרץ השנה, כאשר משרד החינוך הדגיש כי בתי הספר באזורים אלה צריכים להיפתח מחדש באמצע שנת הלימודים. גל נוסף של חזרתם התרחש כשנפתחו מחדש מכללות ואוניברסיטאות בצפון פלסטין הכבושה, מה שהוביל אלפי סטודנטים לחזור לאזור הזה כדי ללמוד, למרות היעדר מתקני למידה הולמים.
עם זאת, אזורים כמו עיירת "מטולה", שהותקפה ללא הרף במהלך המלחמה עם חיזבאללה, עדיין סובלים מהשיעור הנמוך ביותר של חזרת תושבים, ורק 48% מהתושבים שפונו מאזור זה חזרו לבתיהם לאחר המלחמה. כמו כן, 24% (כ-6 אלפים) מתושבי קריית שמונה טרם הצליחו לחזור לבתיהם.
לפי הנתונים, המשטר הציוני השקיע עד כה כ-3 מיליארד שקלים (780 מיליון דולר) בחזרת מפונים ובשיקום האזורים בצפון פלסטין הכבושה. אך נראה כי סכום זה אינו מספיק ועל ממשלת נתניהו להקצות תקציב נוסף כדי להמשיך בדרך זו.
גם בדרום ובעוטף עזה דווח מצב גרוע. על פי דיווח שפורסם לאחרונה, עקב היקף הנזק, יותר מ-6000 תושבי היישובים בעוטף עזה יוכלו לחזור לבתיהם רק בין השנים 2026 ו-2027, ואי אפשר להם לחזור עד אז. זאת בעוד שתושבי חמשת היישובים "בארי", "כפר עזה", "ניר עוז", "כיסופים" ו"חולית" מתגוררים במגורים זמניים מזה שנתיים, ושיקום בתיהם יימשך עד שנת 2027.
בינתיים, תקציב המוסדות האחראים על שיקום אזור זה אזל, והמפונים מפוזרים ברחבי פלסטין הכבושה. נאמר כי חקלאים באזורים אלה מתקשים להחזיק את חוותיהם בחיים. למרות זאת, הממשלה הימנית של ביבי כבר קבעה יעד שאינו עולה בקנה אחד עם המצב באזור: הכפלת מספר היישובים והתושבים המתגוררים בהם בעוטף רצועת עזה עד שנת 2033.
מנהלת "תקומה", האחראית על תקומת העוטף, הוציאה 7.8 מיליארד שקל (2.1 מיליארד דולר) מאז 2023, וצפויה להוציא עוד 2 מיליארד שקל עד סוף השנה הנוכחית - כ-9.8 מיליארד שקל (כ-3 מיליארד דולר) בפחות משנתיים - וזאת בעוד שחמשת היישובים בעוטף עזה אינם במצב הולם להחזרת מפונים.
בנוסף לסוגיית מימון דיור המפונים, נושא נוסף שהוביל לצמצום תקציבי השיקום היה העלאת מע''מ בינואר 2025, אותו העלה משרד האוצר הישראלי במטרה לממן את עלויות המלחמה. לכן, העלאה של 1% במע"מ הביאה לצמצום של יותר מ-10 מיליון שקל בתקציב השיקום.
לצד סוגיית המפונים במלחמה עם חיזבאללה וחמאס, ישנה קבוצה נוספת של ציונים שנעקרו מזה חודשים במהלך מלחמת 12 הימים של ישראל עם איראן. על פי הדיווחים האחרונים על מצבם של המפונים במלחמת 12 הימים, כ-21,000 בני אדם פונו מבתיהם במהלך הלחימה, מתוכם 11,000 עזבו את המלונות וחזרו לבתיהם לאחר תיקון נזק קל לבתיהם. עם זאת, 700 איש עדיין שוהים במלונות. מצד שני, כ-10 אלף מפונים אחרים כתוצאה מהמלחמה הזו (2,400 משפחות) שכרו דירות חדשות או בחרו בפתרונות זמניים, אולי מגורים עם בני משפחה נוספים או הסדרים דומים, וגם פתרון הבעיה של קבוצה זו דורש זמן ותקציב.
העובדה היא שחזרתם של המפונים לבתיהם, במיוחד באזורי הצפון והדרום, אינה סוף הסיפור. תושבים אלה מתמודדים עם מחסור חמור בתשתיות. בהקשר זה, ממשלת ישראל אישרה לאחרונה תקציב של 1.376 מיליארד שקל לשיקום מערכת החינוך בצפון ופיתוחה - השקעה שתימשך עד שנת 2029. על פי התוכנית שהוצגה, התקציב יושקע ביישובים הממוקמים לאורך קו העימות בצפון, אשר נחשפו לאתגרים ביטחוניים וחברתיים חריפים בשנים האחרונות. הנקודה החשובה היא שחלק מתקציב זה צריך להיות מושקע בהגברת החוסן החברתי ובטיפול בבעיות הפסיכולוגיות של תושבי האזור שנפגעו מהמלחמה.
לכן, למרות העובדה שהעימות הצבאי ומה שנחשב "מלחמה" הסתיים לכאורה, החברה הציונית תתמודד עם השלכות המלחמות הללו לפחות בשנתיים הקרובות, בין אם בצורה של עלויות לשיקום אזורים מוכי מלחמה, הקצאת תקציב להחזרת מפונים, או גירעון בתקציבי הציבורי, אינפלציה ובעיות הקשורות למחסור בעובדים והשקעות מופחתות.