היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב־מיארה, מתחה ביום רביעי ביקורת חריפה על הצעת חוק הפטור מגיוס שמקדם חבר הכנסת בועז ביסמוט מהליכוד, והבהירה כי החוק "משרת את צורכי המוסדות התורניים ולא את צורכי הביטחון הדחופים והקלה בנטל המוטל על הציבור המשרת".

לפי חוות הדעת שהציגה היועמ"שית בעמדתה המקצועית, "הצעת החוק כלל אינה מבקשת לקבוע יעד גיוס המתקרב לצרכי הצבא, ואף לא להעמיד כלי אכיפה מידיים ויעילים להשגתו". עוד ציינה כי הסנקציות הקבועות בהצעה "פורמליות, נדחות וניתנות לעקיפה או לביטול בקלות".

היועצת הדגישה כי ההצעה "מחריפה את הפגיעה בזכות לשוויון של הציבור המשרת" בצה"ל או בשירות האזרחי, ואינה עומדת באמות המידה החוקתיות הנדרשות להסדרה ארוכת טווח של סוגיית גיוס החרדים. היא כתבה כי הוראות החוק "יוצרות תמריץ שלילי לגיוס, ואף מעגנות את אי־השוויון לטווח הארוך".

בהרב־מיארה הבהירה כי התאמת החוק לדרישות החוקתיות מחייבת "שינויים עמוקים ומקיפים", ובהם קביעת "סנקציות אישיות, מידיות ויעילות ליישום חובת הגיוס באופן שוויוני, מבלי להסתפק בסנקציות רחוקות טווח או מותנות שאינן נאכפות בפועל".

הצעת החוק שהגיש ביסמוט בחודש שעבר קובעת ביטול כל צווי הגיוס שנשלחו מאז פקיעת ההסדר הקודם בשנת 2023, והגבלת הטלת סנקציות אישיות על משתמטים מגיוס עד גיל 26 בלבד. בנוסף, היא מאפשרת לחרדים להשתלב בשירות אזרחי במוסדות ביטחוניים בשיעור של עד 10% מיעד הגיוס השנתי שלהם.

ההצעה כוללת הגדרה רחבה למונח "חרדי", שאינה מסתפקת בבוגרי המוסדות התורניים המסורתיים, אלא כוללת גם צעירים שנשרו ממערכת החינוך החרדית, ובכך מרחיבה את מעגל הנהנים מהפטור ומצמצמת את בסיס המיועדים לשירות צבאי בפועל.

לפי הנוסח המוצע, יעד הגיוס המינימלי לחרדים בשנה הראשונה (ממועד כניסת החוק לתוקף ועד סוף יוני 2027) יעמוד על 8,160 מגויסים, ירד בשנה השנייה ל־6,840, יעלה בשנה השלישית ל־7,920 וברביעית ל־8,500, ובשנה החמישית יידרש לעבור את רף ה־50% מהמחזור השנתי. לאחר מכן, יקבעו היעדים החדשים בצו של שר הביטחון.

עם זאת, חוות דעתה של היועצת מותחת ביקורת על מנגנון "הוועדה המייעצת" שעל פי החוק יידרש הרמטכ"ל למנות, כדי לבחון אם "החברה החרדית" עמדה ביעדי הגיוס השנתיים. הוועדה כוללת קצין חרדי ושופט בית דין רבני בדימוס, ומוסמכת לקבוע אם הצבא היה ערוך בפועל לקליטת המספרים שנקבעו.

אם תחליט הוועדה כי הצבא לא היה מוכן לגיוס המספר שנקבע בחוק, היא רשאית להפחית את היעד בדיעבד – מה שמאפשר למעשה להנציח שיעור גיוס נמוך ולהימנע מהטלת סנקציות כלשהן על החברה החרדית או על מוסדותיה החינוכיים.

בהרב־מיארה סבורה שמבנה זה הופך את "אמצעי האכיפה לרכיב מדומה", שכן הסנקציות תלויות בקריטריונים שניתן לשנותם בדיעבד, במקום לקבוע חיוב ברור ומחייב על המוסדות החרדיים ועל הצעירים החייבים בשירות.

במקביל, התקיימו בימים האחרונים התייעצויות בתוך מפלגת "הציונות הדתית" שבסיומן מסתמן כיוון לתמיכה בהצעה, לאחר ישיבה מיוחדת של ראשי המפלגה עם כמה מרבניה הבכירים, למרות קיומה של התנגדות פנימית.

במהלך הישיבה הציג השר אופיר סופר בהרחבה את הסתייגויותיו מהצעת החוק מנקודת מבט שלפיה "החוק לא יחולל שינוי אמיתי בגיוס החרדים", אך חלק מראשי הישיבות של הציונות הדתית שנכחו בדיון טענו כי הצבא עצמו אינו עומד בהתחייבויותיו כלפי תלמידיהם, והביעו חשש שהצבא ייכשל בגיוס החרדים ויעמיק את משבר האמון.

בקואליציה נדונה גם האפשרות לתקן את סעיף השירות האזרחי לחרדים בגופים ביטחוניים אזרחיים, בעקבות הערות שהועלו בעבר. בין ההצעות: לגייס את החרדים באופן רשמי לצה"ל ואז להציבם בגופים הללו כחיילים, במקום לספור את השירות האזרחי ישירות כחלק מיעדי הגיוס.

בסיכום עמדתה הזהירה בהרב־מיארה כי אישור החוק בנוסחו הנוכחי משמעותו "עיגון מצב משפטי שמנציח את אי־השוויון בנטל השירות", בלי להיענות לצורכי הצבא בכוח אדם, ובלי לספק הסדר יציב שניתן יהיה להגן עליו בבג"ץ.