לפי המדור לעניינים בינלאומיים בסוכנות הידיעות טסנים, האישור הראשוני של תקציב ישראל לשנת 2026 בישיבת הממשלה ב-5 בדצמבר 2025, כפי שדווח בתקשורת הישראלית, אינו תוצאה של תהליך תכנון רגיל, אלא תגובה חפוזה ללחץ של דד-ליין פוליטי.
תקציב זה, בסך כ-662 מיליארד שקלים (כ-204-205 מיליארד דולר), חייב לעבור בכנסת עד ה-31 במרץ 2026; אחרת, על פי החוק, הממשלה תפוזר ותנוע לעבר בחירות מוקדמות - התרחיש הסביר ביותר ביוני 2026.
כמובן, הפעם סביר להניח שהבחירות יתקיימו באותו פרק זמן לבקשת הקואליציה השלטת, כי בסופו של דבר הבחירות חייבות להתקיים בסוף אוקטובר 2026. אבל עד לאישור התקציב הסופי, הממשלה תצטרך לפעול לפי תקציב המבוסס על תקציב 2025 - מצב שלמעשה משהה חלק משמעותי מהתוכניות החדשות ומהווה סימן ברור לשיתוק השלטון הפיננסי ערב משבר פוליטי.
בנסיבות כאלה, החלטת הממשלה להעלות את תקרת הגירעון מ-3.2% ל-3.9% מהתמ"ג היא קבלה מודעת של תוספת גירעון של כ-15 מיליארד שקלים – מה שסותר באופן ישיר את אזהרות בנק ישראל מפני התגברות לחצים אינפלציוניים, הגדלת עלויות ההלוואה ופגיעה באמינות הפיסקלית של הקואליציה השלטת.
החלטה זו משקפת העדפה פוליטית ברורה יותר מאשר טעות בחישוב: לרסן את משבר הקואליציה ולכסות את העלויות המיידיות של המלחמה, גם במחיר של הטלת סיכונים גבוהים על הכלכלה הישראלית בשנים הבאות, ובמיוחד בשנת הבחירות.
הסוגיה המרכזית ביותר שעוררה מחלוקת בניסוח התקציב הייתה תקציב הביטחון. צבא ישראל ומשרד הביטחון דרשו סכום של כ-44.68 מיליארד דולר (144 מיליארד שקלים), סכום שנחוץ, לדעתם, לשמירה על מוכנות צבאית לאחר המלחמה.
לעומת זאת, משרד האוצר, בראשות סמוטריץ', הציע כ-93 מיליארד שקלים. תוצאת הסכסוך הזה, כפי שדווח בתקשורת, הייתה פשרה שתקציב הביטחון יעמוד על 37.86 מיליארד דולר (112 מיליארד שקלים) - פשרה שהיא תוצאה של לחץ פוליטי ואילוצים כלכליים יותר מאשר השתקפות של הערכה משותפת של סביבת האיום.
עם זאת, כדי להפוך את הסכום הזה לנסבל, ממשלת נתניהו אישרה הורדת היקף המילואים מכ-60 ל-40 אלף בשנה. החלטה שהתקבלה בניגוד לדעתם של חלק ממפקדים בכירים של הצבא, ולפי "הארץ", משמעותה להעביר חלק מעלויות המלחמה מסעיפי התקציב להחלשה אפשרית של היכולת המבצעית.
במקביל, אושר תקציב נפרד בשווי 725 מיליון שקלים לחיזוק מרכיבי ביטחון בגדה המערבית והגבול המזרחי לתקופה של שלוש שנים, חבילה המראה כי הממשלה לא רק לא זנחה את היגיון הביטחון לטווח קצר, אלא גם ממסדת אותו כמדיניות בת קיימא ויקרה.
יתר על כן, ניסיון השנתיים האחרונות והערכת "הארץ" מצביעים על כך שחלק ניכר מהוצאות הביטחון בפועל ימומן שוב באמצעות "חבילות מחוץ לתקציב", שיטה המעוותת את התמונה השקופה של הנטל הכספי של המלחמה ומחלישה למעשה את הפיקוח הפרלמנטרי.
יוקר המחיה בשנת בחירות - הנדסת חוסר שביעות רצון במקום ריסון
בסעיף החברתי והמיסוי בתקציב 2026 מתברר הקשר שלו להיגיון האלקטורלי. הקואליציה השלטת בראשות בנימין נתניהו, שעומדת בפני בחירות ב-2026, מנסה לנהל את הלחץ הכלכלי באמצעות סדרה של ויתורים מוגבלים ומכוונים, כך שיופחת המחיר הפוליטי שלו בטווח הקצר.
הרחבת מדרגות המס של 20% ו-31% לישראלים בעלי הכנסות בינוניות ומעלה, העלאת תקרת הפטור ממע"מ על הזמנת מוצרים מהאינטרנט מ-75 ל-150 דולר, ורפורמה בשוק החלב שמטרתה להפחית את מחירי החלב והגבינה, כולם הוצגו כמאמצים לשיפור כוח הקנייה של הצרכנים.
עם זאת, צעדים אלה נראים כמו תיקון תדמית הממשלה יותר מאשר אסטרטגיה בת קיימא להפחתת יוקר המחיה; כי במקביל, אושרו מס של 1.5% על קרקעות למגורים – בו יש פוטנציאל להעלאת מחירי הדיור –, מס על סיגריות אלקטרוניות ומס חדש על הבנקים בשיעור של כ-750 מיליון שקלים (232 מיליון דולר) בשנה.
תמהיל המדיניות הזה מעיד על כך שממשלת נתניהו, בשנה שעשויה להיות שנת בחירות, אינה מעוניינת בפתרון מהותי של משבר יוקר המחיה, אלא בהפעלה מחדש ומחושבת של לחצים על קבוצות עם מחיר פוליטי נמוך יותר.
בינתיים, הקצאת כ-5.2 מיליארד שקלים לקרנות המזוהות עם מפלגות ופלגים בקואליציה השלטת – שחלק ניכר ממנה מופנה לפרויקטים בגדה המערבית ולמוסדות דתיים המזוהים עם המפלגות החרדיות – נמשכה למרות שמפלגות אלו עזבו רשמית את הממשלה, אך עדיין נותרו חברות בקואליציה.
בעיני האופוזיציה, ובמיוחד יאיר לפיד, מנהיג מפלגת יש עתיד וראש האופוזיציה, תוכנית התקציב הזאת אינה אלא "תקציב של שחיתות והשתמטות" - תוכנית שבה הקואליציה של נתניהו מנסה לקנות זמן, לשמור את הקואליציה מרוצה ולהטיל את עלויות החלטותיה הביטחוניות והפוליטיות על החברה.
לסיכום, מה שעולה משילוב הדוחות הוא תוכנית תקציב שמתבסס על היגיון של הישרדות פוליטית ערב בחירות על חשבון משילות פיננסית, במקום לבצע רפורמה במבנה הכלכלי והחברתי.