שירת התנגדות פלסטינית מאת מחמוד דרוויש


שירת התנגדות פלסטינית מאת מחמוד דרוויש

מחמוד דרוויש הוא המשורר והסופר הפלסטיני הנודע ביותר בעולם. עבודותיו בשנות ה-60 וה-70 משקפות את התנגדותו לכיבוש מולדתו.

מחמוד דרוויש הוא המשורר והסופר הפלסטיני הנודע ביותר בעולם. הוא מחברם של 30 ספרי שירה ושמונה ספרי פרוזה, שתורגמו ליותר מ-40 שפות, וזוכה בפרס החופש התרבותי, קרן לננן (ארה"ב), פרס לנין לשלום (לשעבר ברית המועצות) ומונה לאביר. ממסדר האמנויות והמכתבים מאת צרפת. עבודותיו בשנות ה-60 וה-70 משקפות את התנגדותו לכיבוש מולדתו.

 "הוא היה נסיך המילים, ושמו היה מחמוד דרוויש", אמר הסופר הלבנוני אליאס חורי. דרוויש היה משורר בעל רגישות עצומה עם רוח לחימה שהשתמש בביטויים פיוטיים כמו: "איך כתב יד אם הוא לא יצירתי כשמכינים קפה".

 בנוסף לכתיבת הכרזת העצמאות המהדהדת לפלסטין, שהוכרזה על ידי מנהיג הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) יאסר ערפאת, ב-15 בנובמבר 1988, באלג'יר, אלג'יריה, הוא תמיד נקט עמדה נחרצת בהגנה על שחרור פלסטין. . לכן הוא פרש מהארגון לאחר הסכמי אוסלו, שנחתם ב-1993, שאותו כינה "תן וקח" בין אש"ף לישראל. דרוויש ראה בהסכמי אוסלו "הפזיזות הגדולה ביותר שבוצעה אי פעם על ידי מנהיג [ערפאת] לעמו".

 דרוויש נולד בכפר הפלסטיני אל-בירווה שבגליל בשנת 1941, למשפחה סונית של חקלאים קטנים. הוא היה השני מבין שמונה אחים. הכפר בו נולד נכבש והוחרב עד היסוד על ידי כוחות הכיבוש הציוניים בתהליך הנכבה בשנת 1948. הדבר הוביל את הדרווישים לתפוס מקלט בלבנון למשך שנה, שם החלו לחיות כ"זרים". עם שובו גילה המשורר שביתו אל-בירווה הוחלף במושבה יהודית בשם החדש "אחיהוד".

שירו "תעודת זהות", שהפך לשיר מחאה, הביא לו צו מעצר בית. לאחר הרדיפות והמעצרים הללו, נאלץ דרוויש לגלות, מה שהוביל אותו למקומות כמו קהיר, תוניס, מוסקבה, ביירות ופריז, וחזר רק ב-1996, כאשר הוסמך על ידי הכיבוש להשתתף בהלוויה.

הקהל הברזילאי יוכל להתוודע למשורר זה של הנפש הפלסטינית עם השקת הספר Mem?ria para o esquecimento (זיכרון לשכחה) (עורך טאבלה, 216 עמ'), שיצא לאור ב-22 באוקטובר 2021. המצגת נעשתה ע"י סאפא ג'ובראן, שתרגמה את הספר לפורטוגזית, ועל ידי פרופסור ג'ראלדו קמפוס, חבר יקר, רכז המרכז ללימודי ערבים ואיסלאמיים באוניברסיטה הפדרלית של סרג'יפה. 

הספר מגולל זיכרונות אישיים מה-6 באוגוסט 1982, במקרה, יום השנה למתקפת הטרור האמריקאית בהירושימה. זה היה אחד מ-88 ימי המצור שבהם הטילו מטוסי מדינה ציוניים פצצות על ביירות והרגו אנשים - מציאות שחווה דרוויש מקרוב במהלך גלותו ללבנון. הספר מעלה זיכרונות על משמעות הגלות - ולא הגולה - ועל תפקידו של סופר בעתות משבר ומלחמה. עבודתו מבטאת את אהבתו לפלסטין ולאנשיה, ש"קיימים והתנגדו" למעלה מ-73 שנים.

 הספרים שיצאו מפצים על היעדר יצירות מאת דרוויש בפורטוגזית, כמו אלה שיצאו בשנה שעברה: Da Presen?a da Aus?ncia (בנוכחות של היעדרות), תורגם ישירות מערבית על ידי מרקו קליל; ו-Onze Astros (אחד עשר כוכבים), בתרגום מישל סלימן. ספר נוסף על ידי דרוויש פרסם בברזיל הוא טרה nos ? estreita דואר outros poemas (כדור הארץ הוא קרוב אלינו ושירים אחרים) ( ???? ??? ????? ), תורגם לערבית על ידי פאולו דניאל פארה (Bibliaspa, 2012).

 יצירתו של דרוויש סוחפת בעדות החיים והמאבק, בסימן הסבל בגלות והניסיון לעקור את העם הפלסטיני מארצו. שיריו וסיפוריו של המחבר מביאים תחושה אינטימית זהה לזו של העם הפלסטיני, שבה התנגדות, בכל האמצעים, היא הדרך היחידה לשרוד והדרך היחידה לשחרר את פלסטין מהכיבוש הקולוניאלי הציוני.

 דרוויש מעולם לא ויתר על מעמדו כמשורר לאומי פלסטיני עמיד, והבהיר בכל שורה ביצירתו שסבלם של הפלסטינים אינו רק של אלה שחיים תחת כיבוש או בגלות. ייסורים כאלה שייכים לכולם, שכן הפשעים שמבצעת מדי יום מדינת היהודים הם פשעים נגד האנושות.

 The question present in Darwish's work is one that everyone asks: Why would Palestinians have to recognise the State of Israel in the territory of historical Palestine without defined borders and in permanent expansion, and accept small islands of land as if Palestine were a ministate? המחבר עצמו עונה על כך בשירו "תעודת זהות": "האם הממשלה הולכת לקחת ממני את הסלעים, כפי שאמרו לי?" אחר כך הוא כותב בראש העמוד הראשון: "אני לא שונא אף אחד, אף אחד אני לא גונב. אבל אם אהיה רעב, אני אטרוף את בשרו של הגזלן. היזהר! היזהר מרעבוני, היזהרו מכעסי!"

הדעות המובעות במאמר זה שייכות למחבר ואינן משקפות בהכרח את מדיניות העריכה של קודסנה.

הכי חם חברתי
חדשות חברתי
הכי חם