סיפורו של מנחם בגין; מפאשיסט, לטרוריסט, לרוצח המונים ל... זוכה פרס נובל!

 של האוכלוסייה היהודית הגדולה בעולם באותה תקופה, שם פעלה התנועה הציונית מאוד בקידום רעיון "מדינה יהודית". ב"ארץ המובטחת". אולם בגין הצעיר בחר להצטרף לענף הימין הקיצוני של הציונות (שנודע לימים כציונות הרוויזיוניסטית), בראשות ובהשראתו של פעיל ציוני נוסף יליד רוסיה, ולדימיר ז'בוטינסקי. בגיל 16 הצטרף בגין לבית"ר, תנועת נוער חצי-צבאית פשיסטית שהוקמה על ידי ז'בוטינסקי. בשנת 1932 הפך בגין למנהיג בבית"ר הממונה על מחלקת הארגון. למרות שבגין סיים את לימודיו באוניברסיטת ורשה ב-1935 עם תואר במשפטים, הוא מעולם לא עסק במקצוע ונותר מרוכז לחלוטין בקריירה הציונית שלו. 

נת 1939 הייתה מכרעת בחייו של מנחם בגין. לאחר שברית המועצות חתמה על הסכם הידידות עם גרמניה הנאצית, מנגנון הביטחון של סטלין (NKVD) עצר את כל המנהיגים והפעילים הציונים בפולין, בחשד שהם נאמנים לבריטים, או סוכנים עבורם. בגין נעצר ונשלח לכלא בסיביר בשנת 1940. רק לאחר שהגרמנים פלשו לברית המועצות ב-1941 ויחסי ברית-המועצות השתפרו, שבגין שוחרר מהכלא. בריטניה החליטה לעשות שימוש בצבא הפולני (שארצו הייתה נתונה לכיבוש גרמני) של הגנרל ולדיסלב אנדרס במאמצי המלחמה שלו במזרח התיכון. הבריטים קבעו הסדרים עם סטלין, ויחידות הצבא הפולני פונו מברית המועצות בשנת 1942. הצבא של אנדר (פולני) נשלח לראשונה לאיראן, הועבר לעירק ומשם לפלסטין שם בערך 53, 000 חיילים התקבצו מחדש.

אחד מהם היה מנחם בגין (למרות שהביוגרפיה הרשמית שלו אומרת "הוא השתחרר מהצבא הפולני"). 000 חיילים, לפחות 4300 היו יהודים. חלק משמעותי מחיילים יהודים אלה ערקו והחליטו להישאר בפלסטין. אחד מהם היה מנחם בגין (למרות שהביוגרפיה הרשמית שלו אומרת "הוא השתחרר מהצבא הפולני"). 000 חיילים, לפחות 4300 היו יהודים. חלק משמעותי מחיילים יהודים אלה ערקו והחליטו להישאר בפלסטין. אחד מהם היה מנחם בגין (למרות שהביוגרפיה הרשמית שלו אומרת "הוא השתחרר מהצבא הפולני").

פלסטין בגין לא בזבז זמן. ב-1943, זמן קצר לאחר עריקתו מהצבא הפולני, מונה למפקד ארגון הטרור של ארגון הטרור המייצג את תנועת ז'בוטינסקי הציונית הרוויזיוניסטית (אצ"ל). קבוצת הימין הקיצוני דגלה בגרסה אלימה של ציונות שאין בה מקום לפשרה עם הערבים. על פי תורת האצ"ל, פלסטין היא ארץ היהודים בלבד והערבים צריכים ללכת למקום אחר. אפילו הבריטים קיבלו את חלקם באיבה של אצ"ל. אף על פי שבריטניה הייתה המקדמת העיקרית של הפרויקט הציוני בפלסטין מההתחלה (והוציאה את הצהרת בלפור בשנת 1917 והבטיחה את ציוני "המולדת היהודית" בפלסטין), זה לא הספיק ליורשי האירגון ויורשיו של ג'בוטינסקי! 

בפברואר 1944, בהנהגתו של בגין, קרא האצ"ל למרד נגד שלטונות המנדט הבריטי והחל בשורה של פעולות צבאיות שנמשכו עד שנת 1948. במהלך תקופה זו פיקד בגין על פעולות האצ"ל, לרבות הפצצת מלון המלך דוד ב. כבש את אל-קוודס (1946), הפיגוע על כלא "עכו" (1947), והתנקשות בדיפלומט השוודי ומגשר האו"ם בספירה פלסטין ברנדוט (1948). זה הוביל את הבריטים לשים את בגין בראש רשימת הטרוריסטים המבוקשים ביותר שלהם. במיוחד כאשר הבריטים איכפו את המכסות לעולים יהודים לפלסטין כדי להסדיר את התהליך. בפברואר 1944, בהנהגתו של בגין, קרא האצ"ל למרד נגד שלטונות המנדט הבריטי והחל בשורה של פעולות צבאיות שנמשכו עד שנת 1948. במהלך תקופה זו פיקד בגין על פעולות האצ"ל, לרבות הפצצת מלון המלך דוד ב. כבש את אל-קוודס (1946), הפיגוע על כלא "עכו" (1947), והתנקשות בדיפלומט השוודי ומגשר האו"ם בספירה פלסטין ברנדוט (1948). זה הוביל את הבריטים לשים את בגין בראש רשימת הטרוריסטים המבוקשים ביותר שלהם. במיוחד כאשר הבריטים איכפו את המכסות לעולים יהודים לפלסטין כדי להסדיר את התהליך. בפברואר 1944, בהנהגתו של בגין, קרא האצ"ל למרד נגד שלטונות המנדט הבריטי והחל בשורה של פעולות צבאיות שנמשכו עד שנת 1948. במהלך תקופה זו פיקד בגין על פעולות האצ"ל, לרבות הפצצת מלון המלך דוד ב. כבש את אל-קוודס (1946), הפיגוע על כלא "עכו" (1947), והתנקשות בדיפלומט השוודי ומגשר האו"ם בספירה פלסטין ברנדוט (1948). זה הוביל את הבריטים לשים את בגין בראש רשימת הטרוריסטים המבוקשים ביותר שלהם. האצ"ל קרא למרד נגד שלטונות המנדט הבריטי והחל בשורה של פעולות צבאיות שנמשכו עד 1948. במהלך תקופה זו פיקד בגין על פעולות האצ"ל, כולל הפצצת מלון המלך דוד באל-קודס הכבושה (1946). ההתקפה על כלא "עכו" (1947), והתנקשות בדיפלומט השוודי ומגשר האו"ם ברוזן ברנדוט פלסטין (1948). זה הוביל את הבריטים לשים את בגין בראש רשימת הטרוריסטים המבוקשים ביותר שלהם. האצ"ל קרא למרד נגד שלטונות המנדט הבריטי והחל בשורה של פעולות צבאיות שנמשכו עד 1948. במהלך תקופה זו פיקד בגין על פעולות האצ"ל, כולל הפצצת מלון המלך דוד באל-קודס הכבושה (1946). ההתקפה על כלא "עכו" (1947), והתנקשות בדיפלומט השוודי ומגשר האו"ם ברוזן ברנדוט פלסטין (1948). זה הוביל את הבריטים לשים את בגין בראש רשימת הטרוריסטים המבוקשים ביותר שלהם. והתנקשות בדיפלומט השוודי ומגשר האו"ם ברוזן ברנדוט פלסטין (1948). זה הוביל את הבריטים לשים את בגין בראש רשימת הטרוריסטים המבוקשים ביותר שלהם. והתנקשות בדיפלומט השוודי ומגשר האו"ם ברוזן ברנדוט פלסטין (1948). זה הוביל את הבריטים לשים את בגין בראש רשימת הטרוריסטים המבוקשים ביותר שלהם.

ה היה במלחמת ערב-ישראל ב-1948, כאשר מנחם בגין ביצע את פשעו הנורא ביותר. זה היה טבח. באפריל 1948 נכנס מנחם מלווה במספר גדול של חמושים של אירגון נכנס לכפר הערבי דייר יאסין, בפאתי פלסטין הכבושה. הכפר היה שליו ותושביו היו אזרחים לא חמושים. התוקפים טבחו בפראות לפחות 200 תושבים, כולל נשים וילדים, פוצצו בתים עם אנשים בפנים וירו באנשים באקראי. הם גם לקחו שבויים והעמיסו אותם על משאיות שהסתובבו באל-קודס הכבושה ב"מצעד ניצחון". חדשות על טבח דיר יאסין התפשטו במהירות בפלסטין, וגרמו למאות אלפי פלסטינים מהכפרים השכנים להימלט מחשש לגורל דומה. מנחם בגין מעולם לא התחרט על הטבח, וגם לא התנצל עליו. באוטוביוגרפיה שלו "המרד" הוא אמר שחייליו שנכנסו לכפר "הזהירו" לערבים, והוסיף בדם קר, "האזרחים שהתעלמו מהאזהרות שלנו סבלו אבדות בלתי נמנעות"!

לאחר ההכרזה על מה שמכונה "מדינת ישראל", הניח מנחם בגין את אקדחו והורה ללוחמי האצ"ל שלו, יחד עם קבוצות ימין נוספות כמו לח"י, להצטרף לכוחות הציוניים המרכזיים, ההגנה, ויחד הם. הקים את הצבא הישראלי. הוא הקים מפלגה פוליטית, "חירות", כדי לשקף את אידיאולוגיית הימין הקיצוני וההתפשטות שלו. הוא נשאר מנהיג האופוזיציה במשך 29 שנים. רק בשנת 1967, כאשר "ישראל" עמדה להתחיל את תוקפנותה נגד מדינות ערב, הצטרף בגין לממשלת "האחדות הלאומית".  

בשנת 1977 זכה בגין בבחירות הכלליות ב"ישראל" תחת קואליציית הליכוד ותפס את השלטון. עלייתו של בגין התרחשה במקביל להפיכה של נשיא מצרים, אנואר סאדאת, נגד המדיניות הנאצרית והמהר שלו לעבר ארה"ב ו"ישראל". במהלך המשא ומתן עם מצרים גילה בגין בדרישותיו מידה רבה של עקשנות וקיצוניות. הוא למעשה סירב להציע כל הסדר סביר לבעיה הפלסטינית, מלבד "אזור אוטונומי" שבו פלסטינים יכולים לקחת אחריות על שירותי הבריאות והשירותים העירוניים ללא כל סוג של ריבונות.

רק נכונותו של הסאדאת לקבל את כל התנאים שהטיל בגין למען התאוששות מדבר סיני למצרים, היא שגרמה למשא ומתן להצליח. התוצאה הייתה הסכם שלום מועיל מאוד ל"ישראל" שכלל נסיגה נומינלית מסיני. בגין קיבל את פרס נובל לשלום, ביחד עם סאדאת.

עם זאת, עצם הרעיון של "ויתור" על אדמה לערבים היה חסר טעם ומר עבור בגין. על רקע אידיאולוגי זה, בגין החליט שהוא צריך "פיצוי". וזו הייתה לבנון. ביוני 1982, חמישה שבועות בלבד לאחר נסיגת הכוחות הישראליים מסיני, שחרר בגין את זעמו על לבנון והורה לצבאו לפלוש אליה. המפלצת הציונית לא עצרה עד שכבש את בירת לבנון והרס אותה כליל. רק אז חש בגין שקיבל את התמורה ההולמת עבור "הזיכיון" שלו בסיני. 

אבל הדברים לא התנהלו כפי שבגין רצה. תנועת התנגדות לאומית לבנונית חדשה התפתחה והחלה לכוון את צבא הכיבוש הישראלי, באומץ וביעילות רבה. מספר ההרוגים הצבאיים הישראליים עלה עם הזמן עד שהגיע לרף 1,000 (של חיילים הרוגים). עם כל חייל מת גברו צערו של בגין, וההשפעה הפסיכולוגית עליו הייתה גדולה. ההלם היה קשה כיוון שהוא לא רצה ולא ציפה לגורל זה עבור חבריו החיילים. מזגו של בגין נעשה קשה מאוד והתנהלותו עם אחרים, כולל פקידים מהממשלה והצבא, נעשתה קשוחה ועצבנית.

בגין נכנס אז למצב של דיכאון קשה שגרם לו לסגת לביתו למשך שבוע שלם, במהלכו הפסיק להשתתף בכל פגישות עם גורמים מהממשלה או הצבא. מצבו הפסיכולוגי של בגין החמיר בזמן הבידוד הזה עד כדי כך שהפסיק לגלח את זקנו ואפילו לאכול! הכל הסתיים כאשר בגין שלח הודעה קטנה לנשיא ישראל המורכבת מכמה מילים "אני מציע להתפטר מראשות הממשלה!" הדבר היחיד שעשה מנחם בגין בימיו האחרונים כפוליטיקאי פעיל היה בחירת מחליפו. בגין הסתכל סביבו כדי למצוא מישהו שניתן להפקיד עליו "לשמור על ישראל" אחריו. הוא לא מצא קיצוני ופוריטני יותר מחברו הותיק לאצ"ל, יצחק שמיר, ולכן העביר לו את התפקיד בעצה אחת: