פרחה מעלה את הזיכרונות המחרידים מנכבה
בצפייה בפרחה, כל פלסטיני יזכה לראות את משפחותיהם מאבדות את בתיהם, משפחותיהם ואדמותיהם, כאשר הסרט הירדני מספר על זוועות הנכבה הפלסטינית של 1948.
תארו לעצמכם שהכנתם את עצמכם לצפות בסרט שחברכם הפציר בכם לצפות. אתה מכין את התפאורה, מכין קצת פופקורן ומתיישב לצפות. אתה מוכן. אתה מדליק את הטלוויזיה או המחשב הנייד שלך ומתחבר לחשבון Netflix שלך ולחץ על הסרט 'Farha' ומתחיל לצפות.
ללא ספק, מה שתעשה לאחר מכן הוא הקלדת 'נכבה' בשורת החיפוש של גוגל.
להבין שהכל נכון
בסיום הסרט תרגישו כבדי לב ועצבנות, עם חשש אפשרי ממקומות סגורים.
מה שיגרום לך להרגיש עוד יותר גרוע הוא להבין שהאירועים המתוארים בסרט היו מבוססים על סיפור אמיתי. כל הסצנות הנוראיות, הרציחות, הצרחות והדמעות... כולם אכן קרו בחיים האמיתיים.
העקירות הכוחניות, ההרג ההמוני של ילדים ומשפחות ותפיסת אדמות ובתים... "ישראל" אכן עשו את כל זה במהלך הנכבה ב-1948, הכל למען כיבוש פלסטין, והם עדיין נמשכים עד עצם היום הזה.
מדמיינים את פלסטין לפני הכיבוש
"להתראות להתראות!" פרחה, הדמות הראשית, נראית צורחת על החיילים הבריטים יוצאים מפלסטין. פרחה לא ידעה שום מילה אחרת להביע את כעסה כדי לבעוט את החיילים ממולדתה.
הסרט מאפשר לך לקבל קטע מהפלסטינים לפני הכיבוש, מה שמפריך את כל הנרטיבים הכוזבים על איך פלסטין "מעולם לא הייתה קיימת" או ש"אין דבר כזה פלסטינים".
קח את פרחה כדוגמה; היא הייתה ילדה בת 14 שכל העתיד לפניה וחלמה להיות מורה ולבנות בית ספר לבנות בכפר שלה. היא רצתה ללמוד מתמטיקה, מדעים, היסטוריה ואנגלית. היא רצתה לעבור לעיר שבה גרה חברתה הטובה.
התרבות הפלסטינית המתוארת בקפידה בסרט מסנוורת ויכולה להקסים אותך בקלות. אי אפשר שלא להבחין ברקמה הפלסטינית על שמלות הדמויות ובשירים הפלסטיניים שנשמעו בהזדמנויות שונות בסרט. הסרט לוקח אותך למסע בין כל המסורות הפלסטיניות לפני הכיבוש הישראלי.
חלומות התנפצו
לפני המתקפה הישראלית על הכפר הפלסטיני, ניתן לראות את פרחה יושבת לצד חברתה הטובה בנדנדה כשהם משוחחים על מה שהם רוצים להיות כשיהיו גדולים.
"כשאגדל, אני רוצה להיות..." אמרה חברתה הטובה של פרחה ובדיוק עמדה לסיים את גזר הדין שלה כשכוחות ישראליים פלשו לכפר. פצצות וכדורים ישראליים קטעו את כל הנוף. שתי הנדנדות שבהן ישבו שני החברים הכי טובים הפכו כעת ריקים כשהם ברחו באימה.
מה שאחריו הוא בלגן וכאוס מוחלט בכפר של פרחה שבו הכל מתנפץ לפתע; משפחות, החברים הכי טובים, ואפילו חלומות של ילדים בני 14.
החלמה ללכת לעיר כדי ללמוד בבית הספר, פרחה נפרדה כעת מאביה שניסה לנעול אותה במזווה כדי לשמור על בטחונה.
היא הייתה תקועה במזווה במשך ימים, ללא מים, חמצן נקי, חדר אמבטיה או אפילו מיטה לישון עליה. והכי חשוב, הילדה בת ה-14 מצאה את עצמה מתבוננת, דרך חור בדלת, במשפחה שלמה שהוצאה להורג על ידי חיילים ישראלים.
לאורך כל התקופה בה פרחה תקוע בתוך המזווה, הצופה יכול לראות רק את פרחה ולשמוע את הקולות, שפרחה שומע, ברחבי הכפר. ניתן לשמוע קולות של צעדים וכדורים שיורים חיילים ישראלים שמזמינים ולעוט פלסטינים מבתיהם לפני שהם הורגים אותם.
מדוע חשוב להזכיר את האירועים?
אירועי הנכבה הפלסטינית וכל מה שקרה לאחר מכן, ממעשי טבח ועד עקירות כפויות וגניבת קרקעות, אינם מתועדים היטב, וגם אלו המתועדים אינם מוצאים פלטפורמה ענקית כמו נטפליקס להזרים בה, ובכך לא מצליחים להגיע. מיליוני אנשים ובכך מתפוגגים עם הזמן.
סיפורים מהנכבה נשלחים בדרך כלל מדור לדור, אבל האנשים שחיו את הנכבה אינם מסוגלים כעת לתעד פשעים ישראלים בעצמם. דור הנכבה עבד קשה כדי לשמור על זכות השיבה של הפלסטינים, ואם ישאלו פלסטיני בן 80 אם הוא עדיין מאמין, אחרי כל הזמן הזה, שהוא יחזור לפלסטין, הוא יגיד שכן.
עם זאת, למרבה הצער, הקולות של הדור המסוים הזה מתפוגגים ככל שחולפות השנים. לכן יש חשיבות מכרעת לתעד את הפשעים הישראלים במהלך הנכבה; להבין שפלסטין היא ארץ כבושה לדורות הבאים.
פרחה נותנת לפליטים הפלסטינים, במיוחד לדור הצעיר שלא זכה לשמוע סיפור נכבה מסבא, אמם או אב, לשמוע ולצפות במה שעבר על משפחתם.
פרחה נותן את ההזדמנות לכל פלסטיני לקבל הצצה לזיכרונות הכואבים של הנכבה. כל אדם שאכן מאמין במאבק הפלסטיני לחופש יזכה לחיות חוויה שאף אחד לא רוצה לחיות בחיים האמיתיים.
אז למה הישראלים משתגעים?
בכל פעם שנחשף טבח ישראלי חדש, הכיבוש ישתגע. ומה נשק הבחירה שלהם? אנטישמיות כמובן.
למרות שהסרט אינו מתייחס בשום צורה לאנשים יהודים, ישראלים רבים חשו דחף להוביל מסעות הכפשה נגד פרחה באמתלה של "אנטישמיות".
הקמפיינים לא היו רק וירטואליים. כמה גורמים ישראלים לקחו את הזמן לגנות את הסרט ולדרוש להוריד אותו מנטפליקס.
שר התרבות הישראלי היה כל כך מוטרד ומוטרד מהעובדות בסרט שהוא נאלץ לציין שהוא "מתאר שקרים ועלילות", אותם שקרים ועלילות שעליהם התבססה ישות הכיבוש שלו.
ש"ישראל" נחשפת לביצוע הרג המוני ומעשי טבח אינו דבר חדש. בשנה שעברה חשפה כלי תקשורת בישראל כי חיילים ישראלים שהשתתפו בטבח ב-1948 בכפר הפלסטיני טנטורה הודו בהרג המוני של אזרחים פלסטינים.
במאי ישראלי אסף עדויות מחיילים ישראלים שנכחו במהלך הטבח בסרט דוקומנטרי שכותרתו "טנטורה".
ואלה מעשי הטבח היחידים שמוזכרים. אפשר רק לדמיין את מספר מעשי הטבח שבוצעו על ידי "ישראל" לאורך יותר מ-70 שנות כיבוש בלתי חוקי, חסר רחמים וצמא דם.
וזה רק סיפור אחד...
הנכבה הפלסטינית הביאה לעקירה בכפייה ולהרג של מיליונים שהציבור לא יודע עליהם דבר. ישנם רבים כמו אביו של פרחה שהבטיח לחזור אך מעולם לא חזר ואשר גורלם נותר עלום עד עצם היום הזה.
יש עוד הרבה סיפורים כואבים לספר... פלסטינים שראו יותר גרוע, פלסטינים שסבלו יותר ופלסטינים שאיבדו הכל.
פרחה הוא לא רק סרט שאפשר פשוט ליפול בראשו ולשכוח ממנו. זה הצד הנכון של ההיסטוריה, וחשוב מכך, דור חדש ורענן יעיד על האכזריות של הכיבוש הישראלי.
בזמן הצפייה בסרט, זכור שפרחה הוא אמיתי; פרחה הוא אדם ממשי; פרחה אכן עבר את כל הסבל הזה; פרחה עדיין לא יודעת כלום על אביה; פרחה נאלצה לעזוב את מולדתה; והכי משמעותי, פרחה ורבים אחרים כמו פרחה אכן קיימים והסיפורים שלהם יספרו, בין אם הכיבוש אוהב את זה ובין אם לא...
