דגל פלסטין.. ההיסטוריה מגנה על המטרה
הדגל הפלסטיני הוא סמל של המדינה הפלסטינית ומטריה לעם הפלסטיני ולמהפכה שלו. זהו כרזה המשמשת את תושבי ירושלים מאז המחצית הראשונה של המאה ה-20 על מנת לבטא את זכותם הלאומית על אדמתם הכבושה, מהים ועד הנהר.
"אם השטח שבין חומות ירושלים היה עיר בפני עצמה, זו הייתה אחת הערים הנצפות בעולם". כך כתב העיתונאי מתיו טלר, בספרו "תשעת הרובעים של ירושלים", בהתייחסו לרשת הצנזורה הישראלית, ש-400 המצלמות שלה עוקבות וסורקות כל סמטה, מכשול ופינה בעיר העתיקה של ירושלים הכבושה, ונותנות דין וחשבון. כל התושבים שמניפים את דגל פלסטין.
למרות השליטה הביטחונית והטכנית של הכיבוש, אין תחום שבו ניכרת שבריריותה של הריבונות הישראלית בבירור כפי שאנו רואים אותה בירושלים הכבושה בכלל, ובעיר העתיקה שלה בפרט, כך שכל הניסיונות הישראלים, חומריים. וסמלי, להפגין שרירים ולהטיל שליטה, ונטילת צריפי תצפית צבאיים, המובילים להתעללות שיטתית בפלסטינים ולהידוק הברגים בתושבי העיר.
בין המאמצים הללו באה המלחמה הישראלית נגד כל מי שמניף את הדגל הפלסטיני גם בכל השטחים הפלסטיניים הכבושים. דגל שהכיבוש מתעקש לקרוא לו "דגל ארגון השחרור הלאומי", ולא "דגל פלסטינים", כחלק מהכחשתו המתמשכת שהפלסטינים הם עם בעל זיכרון היסטורי, סמלים לאומיים וקיום פוליטי שקדם להם. קִיוּם.
דגל פלסטין.. תרבות פלסטינית
חשיבותו של דגל פלסטין נעוצה בקשר הישיר שלו עם תולדות המאבק של העם בפלסטין לאורך זמן. היא טמונה גם בשיוך של צבעיה לתרבויות הפלסטיניות ההיסטוריות, אשר נודעו כ"תכשיטים הארכיאולוגיים" של פלסטין. הדגל הוא ביטוי לקיומו של עם שיש לו זהות, דגל ומולדת, ובעל זכויות טבעיות לחופש, עצמאות וריבונות על מולדתו. זה מובן היטב לכיבוש. ומאז אסטרטגיית הכיבוש הקולוניאלית שלו מסרבת להכיר בקיומו של עם פלסטיני. לכן, הדבר מחייב לבטל את זכויותיו ואת הסמלים המעידים על נוכחותו על אדמת פלסטין.
דגל זה, שהפלסטינים השתמשו בו מאז המחצית הראשונה של המאה העשרים, על מנת להביע את שאיפתם הלאומית, מורכב מ-3 פסים אופקיים זהים, מלמעלה למטה: שחור, לבן וירוק. לידו משולש אדום בעל צלעות שוות, בסיסו נמצא בתחילת הדגל. הבסיס משתרע בצורה אנכית, וקודקוד המשולש ממוקם אופקית בשליש מאורך הדגל.
שריף חוסיין עיצב את הצורה הבסיסית של הדגל הנוכחי, וכל צבע נושא משמעויות ספציפיות לתרבות הפלסטינית. שחור פירושו להתאבל על העוול שסובלים מהעם הפלסטיני, באשר לצבע הלבן, הוא מסמל שלום ואהבה. וירוק פירושו כל חלקי ארץ פלסטין והמישורים הירוקים שלה, ופירושו טוב, התפתחות ותקווה לעתיד. לגבי הצבע האדום, זהו צבע הדם, ומשמעותו קדושה, הקרבה ונתינה, ומסמלת את ההגנה והשחרור של הארץ, והקדושים והפצועים.
כמו כן, דיבור על ההיסטוריה של הדגל הפלסטיני מתייחס לישיבה הראשונה של המועצה הלאומית הפלסטינית, ב-28 במאי 1964, כאשר המועצה ניסחה את האמנה הלאומית שלה, וסעיף (27) שלה קבע כי לפלסטין צריך להיות דגל, שבועה והמנון, וקבעו את צבעיו בסדר הבא: ירוק ואז לבן ואז שחור, עם משולש אדום.
עם תחילתה של המהפכה הפלסטינית ב-1 בינואר 1965, הדגל היה סמלה. ב-15 בנובמבר 1988 אימץ הארגון לשחרור פלסטין את הדגל כדגל המדינה הפלסטינית. ב-3 בדצמבר 2005 ניתן צו נשיאותי פלסטיני, מס' 29, בעניין הגדרת מידות הדגל הפלסטיני.
ביום 22.12.2005 פורסם חוק קדושת הדגל הפלסטיני, הנושא את מספר (22) משנת 2005, המפרט את הצבעים והסטנדרטים של הדגל, כיצד לכבד אותו, היכן הוא מורם וההשלכות לגביו. מי שמפר את הוראות החוק. מבחינה חוקית, כולם נדרשו לכבד את הדגל, ואסור היה לפגוע בו או לזלזל בו, בדיבור ובמעשה. הודגש על כל הצדדים, כמו גם על יחידים המחויבים להניף את הדגל, לשמור על נקיונו ותחזוקתו באופן ההולם את מעמדו וסמליותו.
החוק אף קבע את הנפת הדגל הפלסטיני בכל מטה הרשות הלאומית, משרדיה, מוסדותיה ומשרדיה המסונפים אליה, כל מוסדות המגזר הציבורי, מטה סוכנויותיה, כוחותיה ונציגויותיה בחו"ל ובכל החגים והאירועים הלאומיים. אסור היה להניף כל דגל מלבד דגל פלסטין במשרדי ממשלה, במוסדות ובמקומות ציבוריים. כמו כן, אסור היה להניף כל דגל או סמל בצורת דגל מעל גובה דגל פלסטין במקום אחד.
ההיסטוריה מגנה על המדע
עם תום מלחמת 1967, ולאחר שהכיבוש סיים את השליטה בשאר השטחים הפלסטיניים (הגדה המערבית, ירושלים ורצועת עזה), היא הסיטה חלק מעיסוקה לשליטה בסמלים, כולל הדגל הפלסטיני. באותה תקופה החזקת דגל פלסטין נחשבה בלתי חוקית, ואסור היה להניפו בכל דרך בשטחים שנכבשו ב-1967.
לאור האיסור הזה, העיסוק בדגל פלסטין, במיוחד בתקופת האינתיפאדה הראשונה, הפך לסוד שדרש תוכנית מחושבת היטב. הדגל הפך לענף דומה לתעשייה הצבאית, נשים תופרות אותו בחשאי בבתיהם מהבדים הצבעוניים העומדים לרשותן, ומעבירות אותו בתהליך סודי לצעירים על מנת להעלותו בעימותים עם כוחות הכיבוש. .
כמו כן, דגל פלסטין שימש במהלך האינתיפאדה הראשונה כסיסמה להכנסת המכונית עם לוחית הרישום הצהובה 2 לרחובות ובשכונות הפלסטינים, שכן נהוג שבעלי המכוניות הללו שמים את הדגל על ??המכונית. לוח מחוונים ליידע את הצעירים שהאדם במכונית הוא פלסטיני, ובכך הם נמנעים מיידוי אבנים לעברה. עד היום מגן הדגל על ??המתים וגם על החיים, בהלוויות הקדושים אנו רואים אותו כרוך סביב גופת הקדושים.
פחדים ישראלים מהמדע
החששות הישראלים הנוכחיים בשנת 2023 מהנפת דגלי פלסטין ניכרו מההחלטות האחרונות שקיבל השר לביטחון לאומי בממשלת הכיבוש הישראלי, איתמר בן גביר, בנוגע למניעת הנפת דגל פלסטין במקומות ציבוריים, בתוך כבשו שטחים פלסטיניים, והדבר עורר טינה.פלסטינים בתוך ומחוץ לפלסטין.
חלק מהאנליטיקאים סבורים שמלחמה זו היא פזיזה, לא הגיונית ומזיקה לתדמיתו ולמוניטין של הכיבוש, והם שואלים: האם זה סביר שחיילים חמושים בכבדות יתקפו את דגל פלסטין? למה? כי הנפת הדגל הפלסטינית, בהקשרים מסוימים, חורגת מגבולות הקרב הסמלי, למרות חשיבותו, והופכת לפעולה מדינית משחררת שבה הפלסטינים מחזירים לעצמם את רצונם הפוליטי ואת ריבונותם על העיר. הנפת הדגל מקבלת ערך שאינו שונה בהרבה מזה של זריקת אבן או בקבוק תבערה, משום שהיא מאיימת על ה"ריבונות" הישראלית, חושפת את שבריריותה ומצהירה שהיא זמנית וחולפת.
הכובשים יודעים היטב שאין לו מקום בפלסטין כל עוד יש עם שמגן על פלסטין. כך אמר הפרשן הפוליטי המתמחה לענייני ישראל, אליף סבאח, בראיון שלו לאל-מיאדין נט, סוכנויות הממשלה השונות, בטלקאר ובערים ערביות, עקבו אחר כך והענישו את מי שלא הניף את דגל ישראל במוסדות רשמיים .
בעניין הדיבור על "חוק הכיבוש", אמר סבאח, "כיום אין חוק האוסר על הנפת דגל פלסטין (מחשש לדעת הקהל). לכן, משטרת הכיבוש הגיבה לבן גביר באומרו כי שלו. לא ניתן להחיל הנחיות, ואם הוא רוצה לעשות זאת, עליו לחוקק את זה". חוק אוסר על הנפת דגל פלסטין.
לדברי סבאח, כמה "כוחות יהודיים" רואים בהנפת הדגל הפלסטיני ביטוי לדחיית הכיבוש. הוא הוסיף, "הצפוי שבן גביר ילך לממשלה לחוקק חוק, והוא יכול להשיג רוב, אבל זה בהחלט יוביל לעימותי שטח באוניברסיטאות ובערים הפלסטיניות הכבושים ב-1948, ובהזדמנויות לאומיות. , כי העם הפלסטיני לא יהיה מרוצה מההחלטות האלה".
במטרה להפריד אותם משאר העם הפלסטיני, בחר בן גביר למנוע מהפלסטינים בשטחים הכבושים ב-1948 להניף את הדגל הפלסטיני. בהקשר זה אמר סבאח, "לאחר שהתברר לכובש הישראלי, במאי 2021, כי אין ביכולתו להביס את העם הפלסטיני, או להטיל איסור על הדגל הפלסטיני בגדה המערבית וברצועת עזה, הוא בחר ב פלסטינים של הפנים הכבושים במטרה לגרום להם לכרוע ברך, כי האויב חושב שהוא יכול להפריד ביניהם".
ישראלי זה שייחד את הפלסטינים בשטחים הכבושים, לפי סבאח, מגיע בזמן שאין חוק בינלאומי שיגן עליהם, ואין קהילה בינלאומית שתתערב כדי להגן עליהם. בנוסף, אמר האנליסט הפלסטיני, בן גביר מנסה "למלא את מה שהבטיח המחוז הפשיסטי שלו".
התוצאה, לטענת סבאח, היא ש"העם הפלסטיני, בכל השטחים הכבושים, לא ייסוג מהנפת הדגל הפלסטיני, לא משנה מהן ההקרבות, כי חלפה תקופת הפחד וההיסוס". הוא סיכם ואמר: "אנחנו יותר משני מיליון פלסטינים, ויש לנו נוכחות והתפשטות של עמנו לכל מקום, ועומק השייכות, שמאפשר לנו לשמר את ההישגים שהשגנו באמצעות מאבק, לא באמצעות השפלה. "
