אחד המאפיינים הקבועים של החברה המזויפת במשטר הציוני הוא קיומם של פערים חברתיים בולטים. הפערים החשובים ביותר בחברה הציונית ב-75 השנים האחרונות הם: הפערים בין יהודים לערבים, בין דתיים לחילונים ובין אשכנזים למזרחים. לאחר התקופה הקצרה של שתי ממשלות האחדות הלאומית, שהיו בשלטון כשנתיים בשותפות בנימין נתניהו - בני גנץ ולאחר מכן יאיר לפיד - נפתלי בנט, הממשלה הכי ימנית והכי דתית בתולדות המשטר הציוני תפסה את השלטון מתחילת 2023 ושתי מפלגות הדתיים והימין הקיצוני צברו בה כוח משמעותי.

התוכניות של הממשלה הקיצונית החדשה של נתניהו העמיקו את הפערים הקודמים יותר מעבר, ובעיקר הפכו את הפערים בין חילונים לדתיים לפעילים יותר. הפרויקט השנוי במחלוקת של הרפורמה המשפטית והמהלך להדתה של חלק מהחוקים, צמצום החירויות החברתיות והתגברות האפליות השונות גרמו לחילונים לדאוג מאוד לגבי עתידם. גם המחאות החריפות ב-7 החודשים האחרונים מעידות היטב על הפער הזה.

ניצן עמית, מייסד תנועת ההיפרדות הציונית

כשהציונים מפולגים

בינתיים, תנועת "ההיפרדות" שהוקמה על ידי "ניצן עמית", קצין צה''ל לשעבר, מעלה את הרעיון כי המחלוקות בין חילונים לדתיים במשטר הציוני הפכו לבלתי פתירות והולכות ומגיעות למעשה לשיאן, והמשך המצב הנוכחי יוביל בהכרח למלחמת אזרחים בתוך השטחים הכבושים.

ב-26 ביולי, קצין הצבא לשעבר במשטר הציוני הדגיש בראיון לעיתון "מעריב" את השסעים החברתיים הנובעים ממחלוקות על אישור הרפורמה המשפטית, והוסיף: "חלוקת ישראל לשתי מדינות נפרדות היא הכרחית לחלוטין. אנחנו הולכים ונופלים לתהום ההשמדה. אם יימשך המצב הזה, נישמד."

רוב היהודים החילוניים המגוררים בשטחים הכבושים מתנגדוים לחוק הרפורמה המשפטית של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שיבטל את זכותו של בית המשפט העליון לבטל חוקים חדשים והחלטות ממשלה לפי "עילת הסבירות". אך מצד שני, זרמים דתיים-אורתודוקסים ודתיים-לאומיים תומכים במידה רבה בחוק זה.

לאומנים דתיים בממשלת נתניהו, כמו "איתמר בן גביר" השר לביטחון הפנים ו"בצלאל סמוטריץ'" שר האוצר, מנסים להביא לאישור הכנסת חוקים לסיפוח הרשמי בגדה המערבית הכבושה ולהרחבת ההתנחלויות הבלתי חוקיות עבור יהודים בשטחים הכבושים השייכים לפלסטינים.

המכנה המשותף העיקרי בין הימנים הקיצוניים לדתיים אורתודוקסים הוא ניסיון להפוך את החיים הציבוריים לדתיים יותר. זה כשלעצמו יגורם לחילונים לראות מולם את הלאומנים-דתיים. אבל הציונים החילוניים חוששים מהשפעתה הגוברת של הדת לממשלה, וארגנו הפגנות נרחבות בשמונה החודשים האחרונים כדי למנוע את העברת הרפורמה המשפטית.

עמית סבור כי לאחר ההפגנות האחרונות, המצב התקדם כך שהתנועה ההתנדבותית לקראת חלוקת ישראל לשתי מדינות נפרדות תחת הכותרות "ישראל החדשה" ו"ממלכת יהודה" יכולה להיחשב כאופציה רצינית לצאת מהמצב הפוליטי הקשה הנוכחי. אחרת, ייתכן שנראה בעתיד הקרוב מלחמת אזרחים בין הציונים.

הוא בוגר הפנימייה הצבאית לפיקוד ושירת בצה''ל כקצין צנחנים, והיום הוא פעיל פוליטי. הוא גיבש תוכנית בת חמישה שלבים לחלוקת ישראל בהסכמה על ידי הציונים עצמם.

עמית מציע לחלק את המשטר הציוני לשתי מדינות, בהתחשב בפיזור האוכלוסייה הציונית בשטחים הכבושים - האחת בעלת מבנה דמוקרטי וחילוני בצפון והשנייה בעלת אופי דתי-שמרני הנשלטת על פי חוקי היהודים בדרום.

לפי הצעתו של קצין הצבא לשעבר במשטר הציוני, הממלכה הצפונית שאמורה להיקרא "ישראל החדשה" תכלול את רמת הגולן, הגליל העליון ומרבית ערי מישור החוף, בהן חיפה, נתניה, תל אביב וראשון לציון.

הממלכה הדרומית תחת הכותרת "ממלכת יהודה", שתכלול את האוכלוסייה הדתית לפי התכנית הזו, תכלול את שאר חלקי הארץ, בהם ירושלים, באר שבע, בני ברק, אשדוד, פתח תקווה ואשקלון.

לכל אחת משתי הממלכות הללו יהיה גבול בחוף הים התיכון. הממלכה הצפונית כוללת אזורים הרריים ירוקים, בעוד שבממלכה הדרומית יש מדבר עצום, והיא גדולה וצפופה יותר משכנתה הצפונית.

חלוקה זו נגזרת ממורשת היהדות במאה ה-9 לפני הספירה, הטוענת לקיומם של שתי המדינות בפלסטין ההיסטורית - שומרון בצפון ויהודה בדרום. כמובן שהאזורים האלו עברו שינויים דתיים ודמוגרפיים רבים בעקבות הופעת האסלאם, כך שבמהלך המאות הבאות היוו הערבים המוסלמים את רוב האוכלוסייה בארץ הזו, ומצב זה נמשך עד להקמת המשטר הישראלי המזויף. לפי המסורת היהודית, תושבי הממלכה הצפונית מרדו בתקופת מלכותו של שלמה המלך ואחרי מותו הקימו ממלכה חדשה בשם ישראל. גם בנו של שלמה, רחבעם, הקים ממלכה נוספת באזור הדרום בשם יהודה ותפס בה את השלטון.

התוכנית של עמית לחלוקת המשטר הציוני לשתי מדינות כוללת חמישה שלבים, אשר כתוצאה מכך לכל ממלכה יהיו חוקה וכללים משלה. הוא גם הצהיר כי היחסים בין שתי המדינות יהיו בדומה ליחסים בין המדינות בארה"ב, ותהיה ברית הגנה ביניהן. כמו כן, לגבי הפלסטינים החיים בשטחים הכבושים - "ערביי 1948" - המהווים 21% מאוכלוסייה במשטר הציוני, הוא ציין כי יהיה להם סוג של אוטונומיה, ו"הם יוכלו להחליט באיזו מדינה הם חיים והם יהיו אזרחים שווי זכויות לחלוטין".

הגברת התמיכה בתוכנית ההיפרדות

במהלך 7 החודשים האחרונים גדל השסע החילוני-דתי בפלסטין הכבושה עד כדי כך שנערכו שני סקרים לפחות על ידי המוסדות הרשמיים של המשטר הציוני בנושא הזה. הסקר הראשון נערך בתחילת אפריל על ידי ערוץ 11 בטלוויזיה הישראלית, לפיו 16 אחוז מהנשאלים הסכימו עם חלוקת ישראל לשתי מדינות - חילונית ודתית - ו-63 אחוז התנגדו לרעיון זה. בינתיים, תומכי מפלגות האופוזיציה תומכים ברעיון הזה יותר מאשר תומכי ממשלת נתניהו.

בסך הכל, 25.7% מתומכי סיעת האופוזיציה של נתניהו תומכים בחלוקת ישראל לשתי מדינות חילונית ודתית בהשקפה בדלנית, ו-56.4% מתנגדים. במחנה תומכי נתניהו והרפורמה המשפטית, רק 8% תומכים ברעיון חלוקת ישראל לשתי מדינות חילונית ודתית, ו-74.1% מתנגדים לכל רעיון של חלוקת ישראל.

הסקר האמור חשף עובדה מוזרה נוספת - 55.1% מתומכי הקבינט הקואליציוני של נתניהו רוצים לגור באזור "יהודה" הדתי, ורק 16.8% דיברו על רצונם לחיות ב"ישראל החדשה" כאזור חילוני.

הסקר החשוב השני בנושא זה נערך ביוני על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה, והנתונים שנמצאו בו תואמים מאוד את סקר ערוץ 11. נראה שאם המדיניות של הממשלה הקיצונית של בנימין נתניהו תימשך בעתיד, אחוז גדול יותר מהציונים ייקח ברצינות את הרעיון של היפרדות וחלוקת המשטר המזויף הזה לשתי מדינות, ובמקרה זה, התנאים לקריסת המשטר הזה מבפנים יסופקו יותר מבעבר.