כתב טלוויזיה ישראלי אמר בשידור חי מיישוב בדרום, הבוקר (שבת) "אני רוצה לשאת נשק... עכשיו כולם רוצים לשאת נשק", בעוד המסך שידר סצנות של חברי "גדודי קסאם" הסתערות על התנחלויות ישראליות.
אזרחים הנצורים בבתיהם בהתנחלויות ליד רצועת עזה מתקשרים וקוראים לעזרה חיים ושואלים "איפה הצבא? ארבע שעות אנחנו נצורים בבתים שלנו ואף אחד לא הגיע..."
לאנליסטים לענייני ערבים או לכתבים צבאיים בערוצים ישראליים כבר אין מה לומר על השפעת ה"הלם" וה"הפתעה". זה הפך לתפקידם של כתבים צבאיים להרגיע את המתקשרים שכוחות מיוחדים של הצבא יגיעו אליהם בהקדם האפשרי. "כוחות מיוחדים בדרך".
בחורה ישראלית התקשרה לאחד הערוצים בוכה: "חטפו את אבא שלי ולקחו אותו לעזה... ראיתי את התמונות שלו... עברו ארבע שעות ואף אחד לא עשה כלום".
הכתב הצבאי מגיב, ומבקש מהאזרחים לא לעזוב בתים או חדרים מבוצרים... "בחוץ מתקיימים עימותים חמושים כדי לפנות את הכיכר..."
ראש אמ"ן לשעבר, עמוס ידלין, מסכם שהדיבור הוא לא על מלחמת 1973, אולי צריך לחזור ל-1948.