היום רביעי, הצהרותיו של נשיא ארה"ב ביידן אתמול, בהן פנה לראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, למלחמה בעזה, להפצצות חסרות הבחנה ולאפשרויות של שינוי בדעת הקהל הבינלאומית, עוררו דאגה בישראל לגבי האפשרויות של שינוי בעמדה האמריקנית במיוחד, לפי מה שהביע אנליסטים ישראלים.
המנתח הפוליטי בעיתון "ידיעות אחרונות", נחום ברנע, דיווח כי בכירים בממשל ביידן התלבטו לעומק, בסוף השבוע שעבר, האם להמשיך לספק לישראל את התחמושת והציוד הצבאי הדרושים למלחמה נגד עַזָה. הוא הוסיף: "בשיחות אלו הדעות חלוקות, אך התעורר "הגועל של נתניהו וממשלתו".
לדברי ברנע, ביידן הביע אתמול בהצהרותיו את "התסכול בבית הלבן", וכי הוא הדהד את מה שאמרו יועציו בשיחות פנימיות על אובדן התמיכה הבינלאומית של ישראל. הוא סבר שמשמעות הדבר היא ש"לא בטוח שבהצבעה הבאה במועצת הביטחון, אמריקה תפעיל את הווטו שלה".
הוא הוסיף כי "הדרישה של ביידן מנתניהו להחליף את ממשלתו מגיעה בעקבות סירובה של ממשלתו להתחיל בהכנסת עובדים פלסטינים מהגדה המערבית לישראל, מה שמגיע עם סירובו של שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', להעביר את האישור. כספים לרשות הפלסטינית, ובמקביל להעניק לסמוטריץ' ולשר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, "יד חופשית" למתנחלים לתקוף פלסטינים ורכושם".
ברנע ציין כי "מכיוון שהעניינים הללו מגיעים במהלך שנת הבחירות האמריקאית, ונוכחות האופוזיציה בתוך קבוצות במפלגה הדמוקרטית למלחמה בעזה, ותמיכתו של ביידן בישראל ובפיגועים בגדה המערבית, ענייני פנים ישראל הפכו ל" עניין פנימי אמריקאי".
הוא הוסיף כי "הדרישה של ביידן מנתניהו להחליף את ממשלתו מגיעה בעקבות סירובה של ממשלתו להתחיל בהכנסת עובדים פלסטינים מהגדה המערבית לישראל, מה שמגיע עם סירובו של שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', להעביר את האישור. כספים לרשות הפלסטינית, ובמקביל להעניק לסמוטריץ' ולשר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, "יד חופשית" למתנחלים לתקוף פלסטינים ורכושם".
ברנע ציין כי "ההתנהלות של ממשלת ישראל בנושאים האלה מקפיצה לשמיים את הבית הלבן, את האגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית בקונגרס ואת תומכי המפלגה הצעירים בשנת בחירות. היא כבר לא נושא ישראלי פנימי - היא נושא פנימי אמריקני."
הוא הוסיף כי "המהלך החמור מכולם, מבחינת ביידן, הוא הסירוב של נתניהו לדון בשילוב של גורמים פלסטיניים בניהול עזה ביום שאחרי. אמש הפיץ נתניהו סרטון שהפך את העימות עם נשיא ארה"ב להתנגשות פומבית, התנגשות שקשה מאוד יהיה להחליק אותה. יום לפני התחלה של סבב ביקורים כאן של בכירי הממשל, נתניהו הכריז מלחמה".
פרשנים התייחסו למשמעות הפוליטית של המהלך: "נתניהו מנסה להשיג מחדש את תמיכת הציבור הימני לאחר שרבים נטשו אותו בגלל אסון 7 באוקטובר ומחדלי הממשלה אחריו. במילים אחרות: לא ביידן מעניין אותו, גם לא עזה. מה שמעניין אותו הוא עתידו הפוליטי ביום שאחרי. הוא נכשל כמר ביטחון, נכשל כמר אמריקה; אולי יצליח כמר לעולם לא פלסטין. הנרי קיסינג'ר אמר פעם שלישראל אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים שגולשת החוצה. נתניהו הביא את האמירה הזאת אל הקצה".
הדיפלומט הישראלי והקונסול לשעבר בניו יורק, אלון פנקס, ציין מצדו בעיתון "הארץ" כי "האמירה של ביידן כי הקהילה הבינלאומית עשויה לפנות נגד ישראל" פירושה שהדבר גורם לפגיעה פוליטית חיצונית בארצות הברית ופגיעה פוליטית פנימית בביידן עצמו".
כדי להצדיק את תמיכתו הבלתי מוגבלת של ביידן בישראל, סבר פנקס כי "ביידן אוהב את ישראל, אבל הוא לא אוהב את נתניהו", וכי "הוא רואה בישראל בת ברית, אבל הוא לא רואה את נתניהו כבעל ברית". הוא הוסיף, "נתניהו מבין זאת ויהפוך את הצהרותיו של ביידן לראיה לכך שהנשיא האמריקני מנסה להפיל אותו, בזמן שהוא (נתניהו) מוביל את ישראל במהלך המלחמה".
פנקס ציין שמה שיותר חשוב ממה שאמר ביידן זה מה שהוא לא אמר. "יש שני דברים חשובים שבידן ויועציו התוודעו אליהם כבר כמה שבועות. הראשון הוא שנתניהו מחפש באופן פעיל עימות עם הממשל על הצורה והתוכנית לניהול המלחמה והמציאות הפוליטית - אוטוריטרית - הביטחונית. בעזה, הנקראת 'למחרת'; והשנייה היא שארה"ב "אתה מעריך שנתניהו מקווה ואולי יעודד באופן אקטיבי הסלמה מצד החות'ים או חיזבאללה כדי לפתות את ארה"ב למלחמה".
פנקס הוסיף כי "בשני המקרים יש מניע פוליטי פנימי ומאבק הישרדות למען נתניהו. במקרה הראשון, נתניהו מקווה להאשים את ארה"ב במניעת השגת ניצחון היסטורי שמשנה את המציאות. במקרה השני, הוא מקווה לעצב מודעות ונרטיב חדשים: כישלון קטסטרופלי ב-7 באוקטובר הפך להישג אסטרטגי אם ארצות הברית תתקוף את איראן. זה לא משנה אם זה יקרה או לא, מה שחשוב עכשיו, בעיני נתניהו, הוא להתרחק מה-7 באוקטובר. (הנרטיב החדש הוא ש) הצבא הישראלי והשב"כ הטעו אותו והכשילו אותו, אבל הוא תיקן את המצב, וכמנהיג היסטורי ואפי של מלחמת עצמאות שנייה, הוא עמד לחולל שינוי גיאופוליטי מסיבי. ובידן רסן את זה."
פנקס סבר כי "מבחינה פוליטית, ישנה חשיבות רבה להצהרותיו של ביידן. זוהי אינדיקציה לכך שנפער פער אמיתי בין ארה"ב לישראל בכל הנוגע למגמות ומדיניות, ולוושינגטון נגמרה הסבלנות".
בתורו הצביע העיתונאי באתר וואלה, ניר קיפניס, על דבר אחד הקושר את המלחמות שישראל נלחמה במשך ארבעים שנה, שהוא "חוטפת מהלומות, מגיבה במלחמה על מנת להחזיר את כוח ההרתעה שלה, וכן מעורב בהצהרות שהיא לא יכולה להשיג".
לאחר שחיזבאללה הרג שני חיילים ישראלים ולכד את גופותיהם, ב-2006, פתחה ישראל במלחמה על לבנון, והודיעה אז, כפי שהוא מכריז כעת, כי "לא נחזור בלי החטופים". עם זאת, המלחמה נמשכה שבועות, ושנים לאחר מכן הגיעו שני הצדדים לעסקת חילופי שבויים.
קיפניס הוסיף כי "ישראל אומרת לעצמה את מה שכולנו רוצים לשמוע. ההנהגה מצדיקה את האיטיות המדממת (עם המלחמה והריגת חיילים) בכך שעלינו לפעול על פי אמות המידה המערביות, כדי לקבל ארכה לביצוע. המשימה, ואז מתברר שאנחנו צריכים זמן נוסף. כמו כן, הוקעתנו כ'פושעי מלחמה' לא תתעכב עד שלבסוף יתברר שקיבלנו את המכה הראשונה, ושאיימנו אבל גם לא ביצענו, וקיבלנו גינוי מכל הגופים הבינלאומיים, ובסופו של דבר. נאלצים להכריז על 'ניצחון' מפוקפק, שבשפת הכדורגל הוא לא יותר. מי שמוציא תיקו, הכל מפסיד".