סוכנות הידיעות טסנים דיווחה כי אל-ג'זירה, לאחר שמערכת ההגנה האווירית האיראנית הגיבה למתקפה שפתחה הישות הציונית על איראן לפני יומיים, כתבה בדיווח שלה על מערכות ההגנה האווירית האיראניות, ואמרה: לאיראן יש מגוון רחב של הגנה אווירית מתקדמת. מערכות, המופצות על פני כ-3,500 בסיסים להגנה אווירית, היא פועלת לניטור והשמדת איומי אוויר בגבהים וטווחים שונים, ומספקת הגנה אווירית למדינה. מערכות אלו משתנות, חלקן קבועות, כמו מערכות "S-300" ו"ארמן", וחלקן ניידות, המתאפיינות ביכולת לנוע ולעבור למספר מיקומים,
כמו "בוואר-373" ,"רעד","טאבאס", "3 חורדאד" ו-"קמיו 2".
הסנקציות שבאו בעקבות המהפכה האסלאמית האיראנית ב-1979 אילצו את איראן לסמוך על עצמה בפיתוח היכולות הצבאיות שלה, כולל מערכת ההגנה האווירית ציוד ההגנה והמלחמה שלו.
בגלל מלחמת איראן-עיראק, שנמשכה בין 1980 ל-1988 - והאמברגו הצבאי הנלווה לה שהטילו עליה מדינות רבות, איראן הפכה להיות זקוקה בדחיפות לתעשיות צבאיות וביטחוניות מקומיות, לכן, בשנות ה-80, החליטו הרשויות האיראניות לעשות זאת להתחיל בייצור צבאי מקומי ולפעול לפיתוחו.
מאוחר יותר, בשנות 90, ביקשה איראן להגביר את שיתוף הפעולה בתחום טכנולוגיית ההגנה והחימוש עם רוסיה וסין, אשר היו פחות כבולים בסנקציות מערביות הודות לשיתוף פעולה זה, הודות לשיתוף פעולה זה הצליחה איראן לרכוש טכנולוגיית ייצור צבאית, לרבות טילים ומערכות הגנה אווירית, שתמכו ביכולות הייצור המקומיות שלה.
מערכת ההגנה האווירית האיראנית מתאפיינת בהיותה רב-שכבתית, שכן היא מסוגלת לנטר, לעקוב ולהשמיד מטרות במגוון גבהים וממדים, כך שתוכל לספק כיסוי מוצק של הגנה למדינה, במיוחד לאתרים רגישים.