לפי סוכנות הידיעות "טסנים", השאהיד "מוחמד דיאב אברהים אל-מצרי", המכונה "מוחמד אל-דף", מפקד גדודי עז א-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של תנועת חמאס, בנאומו בבוקר ה-7 באוקטובר 2023, הסביר את הסיבות שהובילו לפתיחת מבצע אל-אקצא. הוא הסביר את התנאים בפלסטין בשנים האחרונות ואת האיומים שהתקיימו במקביל להתפשטות הקונספירציות לייהוד ירושלים ומסגד אל-אקצא ולהעצמת בניית ההתנחלויות באדמות פלסטיניות.

השהיד מוחמד אל-דף והדרך הקשה של מבול אלאקצא

באותה תקופה התייחס הקדוש הקדוש מוחמד אל-דף גם למקרה החשוב של האסירים הפלסטינים בבתי הכלא של המשטר הציוני, שהעולם שוכח, והדגיש כי ההתנגדות תמשיך להיות נאמנה לאסירים הפלסטינים ותגרום לכל מאמץ לשחרר את כולם.

למעשה, לפי השהיד אל-דף, מבצע מבול אלאקצא בוצע בתקופה שבה ההתנגדות הפלסטינית חשה איום קיומי גדול נגד פלסטין, האומה שלה, האידיאלים שלה וזהותה.

כפי שהיה ברור בדבריו של השהיד מוחמד אל-דף ביום מבצע מבול אל-אקצא, קבוצות ההתנגדות הפלסטיניות ידעו היטב זאת, לאור שורשי הכיבוש הציוני בפלסטין והתמיכה העולמית בכובשים בעבר שבעה עשורים, לפלסטינים תהיה דרך קשה מאוד במבול אל-אקצא. אבל לא הייתה ברירה אלא לבצע את המבצע הזה, כי עם עלייתו לשלטון של הימין הקיצוני הציוני, עם תמיכה בינלאומית רחבה, בעיקר מהמעצמות הגדולות בעולם, בראשות ארצות הברית, העניין הפלסטיני נשכח והמשטר הכובש פעל ללא התחשבות באף אחת מהנורמות והחוק הבינלאומי הרחיב את הכיבוש והתוקפנות שלו ברחבי פלסטין. מאידך גיסא, משטרים ערביים, בזה אחר זה, עלו על הרכבת של נורמליזציה של היחסים עם האויב הציוני, שתודלקו על ידי אמריקה.

מדוע וכיצד קרתה מבול אל-אקצא?

מהרגעים הראשונים של קרב מבול אלאקצא, בו השתתפו כל קבוצות ההתנגדות הפלסטיניות ואשר שוגר על ידי חמאס ברצועת עזה, נראה היה כי הקרב הזה הוא תוצאה של תכנון אסטרטגי ומבצעי שעבד עבורו. חודשים ואולי שנים מנהיגי ומפקדי ההתנגדות הפלסטינית היו מוכנים לבצע את המבצע הזה ברגע קריטי שבו העניין והאנשים הפלסטינים היו זקוקים לו.

מההצהרות שהשמיעו ראשי תנועת חמאס ופיקוד גדודי אל-קסאם, בחודשים שלפני תחילת קרב מבול אל-אקצא, היה ברור כי ההתנגדות הפלסטינית עוקבת ברצינות אחר אופי ההתפתחויות המתמשכות בחברה וממשלת ישראל ועדויות הראו שוב ושוב שלקבוצות התנגדות פלסטיניות, ובעיקר לחמאס, יש יכולת יוצאת דופן לפרש מחדש את הסצנה הישראלית בכל הרמות, פוליטיות, צבאיות, חברתיות, כלכליות, יחסי חוץ וכו'.

הגורם החשוב ביותר שהוביל את ההתנגדות הפלסטינית לביצוע מבצע "מבול אלאקצא" היה עלייתו לשלטון של הקבינט הישראלי הפשיסטי בראשות בנימין נתניהו ונוכחותם של אנשים גזעניים ופשיסטים כמו איתמר בן גוור ובצלאל סמוטריץ', אשר תופפו למלחמה עם הפלסטינים מההתחלה הם נמחצו וניסו ליישם תוכניות קונספירטיביות כמו סיפוח הגדה המערבית והשלמת פרויקט ייהוד ירושלים ומסגד אל-אקצא קיצוני יותר מבעבר, ולכן הסכנות שאמורות לאיים על האומה הפלסטינית ולגרום בשלב זה זה יהיה הרבה יותר ויותר חמור מבעבר.

הקונספירציה הציונית לפירוק העניין והזהות הפלסטינית

כפי שהראו תנועות הקבינט הימין הקיצוני של בנימין נתניהו בימי הקמתו הראשונים, חבריו ביקשו לסיים את הסוגיה הפלסטינית באופן שלא יישאר דבר מהעניין הפלסטיני ומהפרויקט הישן של ישראל ותומכיה לעקור את כולם העם הפלסטיני ולקחת שליטה מלאה על קדושת הפלסטינים, ובמיוחד מסגד אל-אקצא, חייבות להיות מיושמות במלואן.

מטרות אלו היו לפני שנים בצורת סיסמה לימין הקיצוני של המשטר הציוני, ובעיקר למתיישביו הקיצוניים. אך לאחר עליית נתניהו ובעלי בריתו לשלטון, הפכו הסיסמאות הללו לתכנית מעשית. סמוטריץ' הוא אחד השרים בקבינט הקיצוני של נתניהו שמונה לתפקיד שר האוצר, אך היה לו פיקוח מלא על הגדה ומלכתחילה הציג תוכניות לסיפוח מוחלט של הגדה לשטחים שנכבשו על ידי המשטר הציוני.

סמוטריץ' נכנס גם לתפקיד שר המנהל האזרחי במשרד המלחמה הישראלי, ובמסגרת זו הגביר את הלחץ על הפלסטינים החיים בשטחים הכבושים של 1948. לאיתמר בן גוור, שר פשיסטי נוסף בקבינט של נתניהו שהתפטר לאחרונה במחאה על הסכם הפסקת האש בעזה, היו גם תוכניות מסוכנות לשנות את מעמדם המשפטי, המדיני והדמוגרפי של הפלסטינים, שכולן נועדו לבסס את הכיבוש הישראלי במדינה, כל פלסטין ולגרש את כל הפלסטינים מהארץ.

השלמת פרויקט ייהוד ירושלים ומסגד אל-אקצא הייתה גם אחת התוכניות המרכזיות של הקבינט של נתניהו ושל בן גוור באופן אישי. גם בגדה המערבית ניסו הציונים לדכא את ההתנגדות ולחסל כל הזדמנות לפלסטינים לקיום פוליטי.

בינתיים נציין שהציונים, במיוחד לאחר עליית ממשלת נתניהו הקודמת לשלטון ב-2009, ביססו את עקרון ניהול הסכסוך עם הפלסטינים על העיקרון שלפני הכל, רצועת עזה והגדה המערבית. תופרד וישראל תוכל לעשות על ידי יצירת פילוג ופילוג בין קבוצות פוליטיות ועממיות פלסטיניות, היא תתקדם לעבר המטרה העיקרית שלה להרוס את המטרה הפלסטינית.

למעשה, הכובשים הציונים מעולם לא חיפשו פתרון לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים, ופתרון "שתי המדינות" כביכול, שהוצע שוב ושוב בפורומים בינלאומיים ומדינות ערב מאוד נלהבות ממנו, מעולם לא. היה על סדר היום של ישראל, ולמעשה הציונים לעולם לא יקבלו שום דבר שנקרא מדינה פלסטינית.

חלוקת הגדה המערבית למספר אזורים שינוהלו על ידי ממשלים אזרחיים נפרדים, הביטחון המוחלט והשליטה הצבאית של ישראל בגדה המערבית, פירוק הרשות הפלסטינית ויחידות הביטחון היחידות של ארגון זה שנותרו בגדה המערבית לתאום. עם הצבא הישראלי הם בין הפרויקטים המסוכנים שהציונים עקבו אחריהם בגדה המערבית, וההתנגדות הפלסטינית עקבה לגמרי אחרי המצב הזה.

השתלטות מלאה על הגדה המערבית, מניעת הקמת מוסד מדיני כלשהו עבור הפלסטינים באזור זה, הגדלת מספר המתנחלים הציונים בגדה המערבית ל-2 מיליון, יישום תוכניות לעקירת פלסטינים מהגדה המערבית לירדן - שניהם מרצון- ובכוח הנשק הוא אחד מחזיונותיו של בצלאל סמוטריץ', והוא הראה את כוונותיו כבר מההתחלה.

לכל אלה יש להוסיף את השפעתם של ציונים קיצוניים בצבא והתרכזותם בפיקוד המרכזי של צבא ישראל, שהשלכותיו ניכרות ישירות בצעדי הדיכוי נגד הפלסטינים.

התקרבות חשדנית של הכובשים לעזה לאחר קרב "חרב קודס"

אבל התוכניות הקונספירטיביות והמסוכנות של המשטר הציוני לא הוגבלו רק בגדה המערבית; זה כלל גם את רצועת עזה. לאחר קרב חרב קודס במאי 2021, ישראל חיפשה הסתננות סמויה ושינוי בגישתה להתמודדות עם רצועת עזה, על בסיס הרעיון של בלימת חמאס ופיתוי התנועה באמצעות שורה של ויתורים.

בהקשר זה ניסתה ישראל לקבוע כללים חדשים לאינטראקציה עם רצועת עזה על ידי פגיעה בתנועת הג'יהאד האיסלאמי ובזרוע הצבאית שלה. באופן שמתיימר לראות בקבוצות פלסטיניות נפרדות זו מזו, ובכך ליצור קרע והפרדה בין שתי תנועות ההתנגדות הפלסטיניות העיקריות, תנועת הג'יהאד האיסלאמי וחמאס.

לכן, זמן מה לפני מבול אל-אקצא, הציונים תקפו את תנועת הג'יהאד האיסלאמי ומפקדיה ונמנעו מעימות עם חמאס כדי ללחוץ על תנועה זו מול דעת הקהל הפלסטינית ולשבש את ניהול זירת ההתנגדות ברצועת עזה.

ישראל הפנתה שוב ושוב את תנועת הג'יהאד האיסלאמי ברצועת עזה שלוש פעמים לאחר קרב חרב קודס, והתנקשה במספר ממנהיגי התנועה ומפקדיה הצבאיים.

באותה תקופה תנועת חמאס לא נכנסה ישירות לעימות עם הציונים, ולכן אף ספגה ביקורת בחלק מהמקרים, אך איש לא ידע שהאסטרטגיה של חמאס, וההתנגדות הפלסטינית בכלל, היא ללכוד את נתניהו בימין.

יצוין כי כל הפרויקטים הציוניים המסוכנים הללו יצאו לדרך בזמן שהקהילה הבינלאומית תמכה בפרויקטים אלו או, במקרה הטוב, שתקה לגביהם. מצד שני, המשטרים הערביים שתקו בפומבי מול הקונספירציות המסוכנות של ישראל ותומכיה נגד הפלסטינים, ואף תמכו בחשאי בקונספירציות אלו.

הקרב שהציל את הנושא הפלסטיני

אז הפלסטינים הבינו שכדי להגן על אדמתם, זהותם ומטרתם, עליהם לנקוט פעולה בעצמם. ניתן לומר שהאסטרטגיה של חמאס בחודשים שקדמו לקרב על מבול אל-אקצא התבססה על תכנון אסטרטגי שסותר את רעיונות המשטר הכובש. המשטר השתתף במבצע ה-7 באוקטובר, בהסתמך על תיאוריית הביטחון המסורתית שלו של ביצוע התקפות מנע קצרות טווח נגד קבוצות פלסטיניות ובהנחה שחמאס לעולם לא יפתח במתקפה מונעת נגד ישראל.

ברור שאי אפשר להשוות את העליונות הצבאית והטכנית של המשטר הציוני, הנתמכת על ידי המעצמות הגדולות, ליכולות של קבוצות ההתנגדות הפלסטינית. לכן, אם ישראל הייתה פועלת לפני ההתנגדות הפלסטינית ומבצעת מתקפת מנע, ההתנגדות משני מרכיבי הכוח העיקריים היו מובסים בוודאי שהוא היה מאבד שליטה על מסגרת הזמן של הקרב וגורר את המלחמה לחזית האויב.

מבול אל-אקצא התרחשה בנסיבות כאלה; מבצע שהשהיד יחיא סינוואר והשהיד מוחמד אל-דף היו מהמעצבים והמוציאים לפועל העיקריים שלו. כפי שאמרנו, במהלך השנים האחרונות, בצל התוכניות הקונספירטיביות של ארה"ב והמשטר הציוני, נשכחה העניין של פלסטין וכל הנושאים הקשורים בה, וארה"ב ניסתה לגרור משטרים ערביים לתוך הרכבת הפשרה עם המשטר הציוני בזה אחר זה.

הנושא המסוכן ביותר בסוגיית הנורמליזציה הערבית מול המשטר הציוני הוא שפרויקט הנורמליזציה מבוסס על הפילוסופיה של עקיפת העניין הפלסטיני ונסיגה של הערבים מהעמדה המסורתית שלהם בעניין פתרון הסוגיה הפלסטינית והשבת זכויות הפלסטינים. השקפתו העיקרית של המשטר הציוני על הסכמי נורמליזציה עם מדינות ערב מבוססת בעיקרה על מתן ביטחון למשטר במחיר של חוסר ביטחון באזור כולו, והמשטר רוצה להוביל קואליציות אזוריות במישור הצבאי, הביטחוני והכלכלי באמצעות פשרה עם הערבים.

בהתאם, הנורמליזציה של המשטרים הערביים עם המשטר הציוני הפכה לאיום אסטרטגי וביטחוני על האזור כולו.

בחודשים שקדמו למבול  אלאקצא החל גל חדש של נורמליזציה של היחסים עם המשטר הציוני בקרב מדינות ערב, וסעודיה עמדה על סף סיום הסכם פשרה עם המשטר. הסכם שנמצא במסגרת תוכניותיה של אמריקה לעצב מחדש את האזור בהתאם לאינטרסים של המדינה הזו והמשטר הציוני.

מטבע הדברים, הרחבת פרויקט הנורמליזציה הערבית עם המשטר הציוני משפיעה על הנושא הפלסטיני יותר מכל דבר אחר. בפרט, הרשות הפלסטינית, שמתיימרת לייצג את הפלסטינים, עומדת בחזית המתפשרים ומברכת על הנורמליזציה של מדינות ערב עם ישראל.

במצב זה החלה ההתנגדות הפלסטינית בעזה לצבור כוח צבאי ולחזק את מעמדה המדיני ביחס למדינות האזור, ולבסוף, בבוקר ה-7 באוקטובר 2023, התרחש מבצע "סערת אלאקצא" המדהים. שלדברי הציונים עצמם, הרס את כל התוכניות שלהם. כך שמדינות ערב, כולל סעודיה, אינן יכולות לעלות בקלות על רכבת הפשרה עם תל אביב, לפחות לא בלוח הזמנים הנוכחי, אפילו בלחץ דעת הקהל בקרב מדינות ערב.