בישראל שוררת לאחרונה תחושה כי חומת הכוח שסבבה את ראש הממשלה בנימין נתניהו מתחילה להיסדק. מדובר בחומה שנראתה יציבה בעקבות מה שנחשב כהצלחה של המלחמה נגד חיזבאללה בלבנון, שהסתיימה בחיסולו של חסן נסראללה ובכירים נוספים בארגון – אירועים שקדמו ל"תקיפת הביגר".
גם הלכידות של ממשלתו תרמה לתחושת היציבות, אליה נוספו שני גורמים מרכזיים: חידוש המלחמה ברצועת עזה, והעברת השלטון בארה"ב לידיו של דונלד טראמפ. לפי הערכות הרווחות, היחסים בין וושינגטון לישראל צפויים להיות קרובים וחיוביים יותר מאשר בתקופת ממשל ביידן – דבר שמעלה את סיכויי הישרדות הקואליציה של נתניהו תוך הימנעות מלחצים אמריקניים בנוגע למהלכי המלחמה. במקביל, ישנן ציפיות רבות מממשלו של טראמפ בנושאים כמו איראן, סוריה, סיפוח הגדה המערבית, והעמדות כלפי חמאס, חיזבאללה והחות'ים.
ידוע שאחת הסיבות לחידוש המלחמה הייתה רצונו של נתניהו לשמר את קואליציית השלטון שלו, בשל שני התפתחויות שקשורות ישירות לעסקת חילופי השבויים עם חמאס בינואר האחרון: ראשית, פרישת מפלגת "עוצמה יהודית" מהקואליציה במחאה על העסקה; שנית, האיום של יו"ר מפלגת "הציונות הדתית", השר בצלאל סמוטריץ', שאמנם לא הצטרף לצעד של עוצמה יהודית, אך איים להפיל את הממשלה אם תצא לפועל השלב השני של העסקה ותסתיים המלחמה. סמוטריץ' הדגיש כי אסור לסיים את המלחמה לפני השגת כל יעדיה. לשיטתו, עם סיום השלב הראשון של העסקה, על צה"ל "לחזור ללחימה מסוג שונה לחלוטין", לכבוש את הרצועה כולה, להשמיד את חמאס צבאית ואזרחית, ולהחזיר את כל החטופים.
איתמר בן גביר מצידו, הודיע על חזרתו לממשלה עם חידוש הלחימה והודעת פיטוריו של ראש השב"כ, כמו גם לקראת הדחתה של היועצת המשפטית לממשלה. מפלגתו שבה לתפוס את תיקי המשרד לביטחון לאומי ומשרדים נוספים.
אך הגורמים המרכזיים שמחזקים את ההנחה כי חומת הכוח סביב נתניהו מתערערת הם שניים: ראשית, כאמור – העמדה של טראמפ אינה ברורה עד הסוף. על אף הצהרותיו בנוגע לפרויקטים כמו תעלת פנמה וגרינלנד, הוא הדגיש כי מלחמות אינן חלק מסדר היום שלו, וכי הוא שואף לנרמול היחסים בין ישראל לערב הסעודית ולהקמת סדר חדש במזרח התיכון. יש הטוענים כי נתניהו חטף מספר סטירות מדיניות מטראמפ – בנושאי איראן, מכסים, ואף כלפי טורקיה.
שנית, סטירת לחי פנימית מצד בית המשפט העליון בישראל, שהחליט להקפיא את פיטוריו של ראש השב"כ רונן בר. החלטה זו משרטטת לנתניהו קו גבול ברור לגבי גבולות סמכותו.
במכתב שהגיש ראש השב"כ לבית המשפט העליון, וכן בעדות שהעביר קודמו בתפקיד יורם כהן, תואר בפירוט כיצד ניסה נתניהו במשך שנים לרתום את משאבי השב"כ לטובתו האישית – להתמודדות עם יריבים פוליטיים, דיכוי מחאות ציבוריות, ואפילו למטרת הימנעות מהעמדה לדין. על פי אחד הניתוחים, המסמכים מציירים תמונה ברורה לפיה נתניהו שואף לבסס שלטון אישי שמחסל כל גורם המאיים עליו.
מה שמאפשר לנתניהו לקדם יעד זה הוא חולשת האופוזיציה מולו, וכן מגזר ציבורי שהוא הצליח להפחיד ולהכניע – כפי שקרה גם בתוך מערכת הביטחון. הדבר התבטא בשבוע האחרון בתגובה ההיסטרית של הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר למכתב פורום הטייסים, שהתייחס לחשיבות העליונה של שחרור החטופים מידי חמאס, גם אם משמעות הדבר היא סיום המלחמה.