ביקורו של השר בן גביר בארצות הברית לווה במחלוקת מרגע היציאה ועד שובו. אמנם הצליח להיפגש עם מספר חברי קונגרס המזוהים ברובם עם הימין האמריקאי, כמו ג'ים ג'ורדן, קלודיה טני ומייק לולר – אך רשימת המפגשים הדלה והעדר שיח עם נציגים מרכזיים או דמוקרטיים מעלים תהיות באשר לתכלית הדיפלומטית של הביקור.
יתר על כן, נאומו באוניברסיטת ייל לווה במחאות קולניות מצד סטודנטים ואקטיביסטים פרו-פלסטיניים. האירועים הסלימו עד כדי יידוי בקבוקים לעבר השר ביציאתו – תקרית חמורה הממחישה עד כמה דמותו השנויה במחלוקת לא תורמת להסברת עמדות ישראל בקרב קהלים מערביים ליברליים.
גם בהופעותיו הציבוריות, בחר בן גביר בקו לעומתי. במקום לנסות ולגשר או להסביר את עמדת ישראל לקהל עוין, בחר לתקוף ולהתריס. "מדינת ישראל תנצח, ארצנו תישאר בידינו – לא יעזור לכם דבר", אמר למפגינים בקונגרס – מסר שמשדר עמידה איתנה, אך גם חוסר רצון להידברות.
מבקרים מצביעים על כך שבמקום לקדם הבנה או ליצור גשרים מדיניים, בן גביר בחר לחזק את התמיכה ממעגלים שכבר תומכים בישראל – ובכך פספס הזדמנות להשפיע במקומות שבהם התמיכה בישראל נמצאת בירידה. הביקור, כך נטען, שירת יותר את הדימוי הפוליטי הפנימי של השר מאשר את האינטרסים הדיפלומטיים של מדינת ישראל.
במבחן התוצאה, ביקורו של השר בן גביר בארה"ב סיפק כותרות – אך עורר גם ביקורת נוקבת. בין שורת תומכים רפובליקאים להפגנות סוערות בקמפוסים – נותרת השאלה האם זהו מודל לייצוג מדיני או שמהלך זה מעמיק את הקרע בין ישראל לחלקים נרחבים בדעת הקהל האמריקאית.