מיה שם: 54 ימים במנהרות – והסיוט האמיתי התחיל רק כשחזרה הביתה

מיה שם, שנחטפה ממסיבת הנובה והוחזקה 54 ימים מתחת לאדמה, במנהרות בעזה, בלי יד, בלי אור, בלי ודאות – חזרה לישראל עם תחושת הקלה. עד שהגיעה למציאות המקומית.

אותה שורדת , שבחרה לא לשתוק, העזה להתלונן על מה שלדבריה קרה לה בדירתה שלה – בארץ, בלב תל אביב, לא במנהרה אפלה אלא אחרי אימון כושר. לדבריה, היא נאנסה על ידי מאמן כושר מוכר, שאותו הזמינה בעצמה לפגישה מקצועית. אלא שבמקום לקבל הכרה, הגנה, וגיבוי מלא, היא מוצאת את עצמה שוב ושוב בסיטואציה מוכרת: לבד, מבולבלת, מותקפת – הפעם רק עם גג מעל הראש.

לראשונה מאז שוביה, שם אומרת: "במנהרה הייתה לי תקווה. כאן – אני באפלה".

ומהצד השני? החשוד – אדם חזק, עם קשרים, שנבדק בפוליגרף ונמצא דובר שקר, ששינה גרסאות, ולטענתה של שם, נכנס לחדרה בזמן שהייתה מטושטשת – משוחרר. לא על תנאי. לא באזיקים. לא תחת פיקוח.

ואז מגיעה ההתמוטטות – לא של שם, אלא של החשוד. הוא בוכה, מבקש שירחמו עליו, מזכיר שיש לו משפחה, ומספר ש"הסיוט הזה חייב להיגמר".

הסיוט שלו?  

כי שורדת שבי שמצביעה על סימנים גופניים, שביקרה אצלו ביוזמתה רק כדי להבין מה קרה לה, שפנתה למשטרה – היא זו שצריכה שוב להילחם. שוב להסביר. שוב להצדיק.

בינתיים, מי שכביכול רק "נפגע מפרסום", ממשיך להופיע ברשתות, להפעיל את עסקיו, ולהשתמש בביטויים כמו "אני בן אדם טוב" –בזמן שהיא מתחילה להבין שהיות בשבי בעזה בטוח יותר מאשר בישראל.