רקטור אוניברסיטת תל אביב מנסה להשתיק עמדות פוליטיות בשיעורים
מכתב שהפיץ רקטור אוניברסיטת תל אביב לחברי הסגל מעורר סערה: בעוד הוא מצהיר על מחויבות לחופש הביטוי, בפועל הוא מגביל את אנשי הסגל מהבעת עמדות פוליטיות מול "קהל שבוי" – הגדרה מעורפלת שעשויה לפגוע בלב הדיון האקדמי החופשי.
רקטור אוניברסיטת תל אביב, פרופ' מרק שטייף, שיגר לאחרונה מכתב לחברי הסגל שבו הוא דורש מהם להימנע מהבעת עמדות פוליטיות במסגרת הפעילות האקדמית – במיוחד מול מה שכינה "קהל שבוי". המכתב, שנשלח על רקע טקסי סיום קרבים ומתיחות ציבורית, עורר ביקורת על מה שמסתמן כניסיון לשים גבולות בעייתיים לחופש הביטוי של מרצים.
לדבריו של שטייף, הבעת דעות פוליטיות בשיעורים, טקסים או מסגרות רשמיות שבהן הקהל אינו בוחר להיחשף לדברים – פסולה. לדבריו, מותר להביע רק עמדות שיש להן קונצנזוס רחב בציבור, כמו התקווה לשובם של החטופים.
אלא שהקריאה לשמור על "מרחב אקדמי בטוח" מתפרשת בקרב גורמים באקדמיה כצעד מרוסן מדי על גבול ההשתקה. ההגדרה של "קהל שבוי" אינה ברורה, ומעלה שאלות: האם סטודנטים אינם קהל ביקורתי שיכול להתמודד עם מגוון עמדות? האם דיון פוליטי הוא בהכרח לא מאוזן או לא מקצועי?
מבקרי המהלך מצביעים על כך שהמכתב אינו עומד בקנה אחד עם עקרונות יסוד של האקדמיה: פתיחות מחשבתית, עידוד לביקורת, ושיח חופשי – גם כשמדובר בנושאים רגישים. תחת אצטלת ה"איזון", נדמה שהרקטור מבקש למתן ואף למנוע מרצים מלגעת בנושאים בוערים, שעליהם נשענת לא פעם ההוראה עצמה במדעי החברה, הפילוסופיה, המשפטים וההיסטוריה.
באוניברסיטה הדגישו בתגובה כי אין מדובר באיסור גורף, אלא בקריאה למידתיות, אך אי אפשר להתעלם מהקשר הפוליטי הרחב: רק בשבוע שעבר קרא שר החינוך יואב קיש לשר האוצר סמוטריץ' לשלול תקציבים מאוניברסיטת תל אביב והאוניברסיטה העברית בשל קיום אירועי "נכבה" בתחומן – מהלך שנתפס בעיני רבים כלחץ פוליטי מובהק.
האם האוניברסיטה נכנעת ללחץ ממשלתי או פועלת לשמירה על מרחב נייטרלי? השאלה נותרת פתוחה – אך הדאגה גוברת בקרב אלו הרואים באקדמיה את אחד המעוזים האחרונים של חופש הדיבור.
