לפי דיווח סוכנות הידיעות טסנים, הרפובליקה האסלאמית של איראן, בתגובה לחיסול מספר מדענים גרעיניים ומפקדים בכירים שלה, ביצעה בשעות הבוקר המוקדמות של 12 ביוני 2024 מתקפה נרחבת של טילים על מטרות רגישות במשטר תל אביב. אחד היעדים המרכזיים של המתקפה היה מכון ויצמן למדע בעיר רחובות – מרכז שנחשב ללב המדעי והטכנולוגי של ישראל, הן בתחומים אזרחיים והן ביטחוניים. זו הייתה מתקפה חסרת תקדים, אשר לראשונה פגעה קשות בתשתיות המדעיות של ישראל, ועוררה הד תקשורתי ומדעי עולמי. הנזק הוערך בין 300 ל-500 מיליון דולר.
מכון ויצמן, המונה 286 קבוצות מחקר, 191 מדענים ומאות סטודנטים לתארים מתקדמים, היה בית לפרויקטים מהחשובים ביותר של ישראל בתחומי הביולוגיה הרפואית, הגנטיקה והננו-רפואה. לדברי יעקב חנה, ראש צוות תאי הגזע העובריים, התקיפה האיראנית גרמה לקריסת תקרות המעבדות ולפירוק גרמי מדרגות. אלדד צחור, פרופסור לרפואה רגנרטיבית במכון, אמר: "הכול אבוד" – שכן רבות מהדגימות והרקמות שהיו פרי שנות מחקר ארוכות – הושמדו. לדברי מומחים, שיקום המכון וחידוש פעילותו ייקח שנים.
הולדתו של מכון ויצמן – סיפור עם פנים כפולות
ייסוד מכון ויצמן בשנת 1934 הוצג במבט ראשון כפרויקט מדעי והומניסטי בלבד: מוסד מחקר שהוקם בידי חיים ויצמן, כימאי והנשיא הראשון של מדינת ישראל. אך עם חלוף כמעט מאה שנה, נחשפת פניו האמיתיות של המוסד: לא רק מוסד מדעי, אלא מרכיב אסטרטגי מרכזי במערכת הביטחון והמודיעין של ישראל – יעד מודיעיני מדויק למתקפה אסטרטגית של איראן.
שורשים אידיאולוגיים של מוסד למראית עין אקדמי
חיים ויצמן, נוסף לפועלו המדעי בתחום הכימיה האורגנית ולפיתוחים תעשייתיים כמו ייצור אצטון לצבא בריטניה, היה גם תיאורטיקן פוליטי ודמות מפתח בתנועה הציונית. במהלך מלחמת העולם הראשונה, פיתח ויצמן תהליך ביוטכנולוגי לייצור אצטון, בוטנול ואתנול באמצעות חיידק Clostridium acetobutylicum, תהליך שנודע כתסיסת ABE – והחליף שיטות ייצור מיושנות.
ויצמן היה גם ממנסחי הצהרת בלפור, ובמפגשיו עם מנהיגים בארה״ב ואירופה, השיג תמיכה בינלאומית בהקמת מדינת ישראל.
המכון שהקים ברחובות החל את דרכו כתוצאה מתרומה של משפחת דניאל סיף הבריטית, ובשנת 1949 שינה שמו ל"מכון ויצמן למדע", לכבוד מייסדו. כבר מהקמתו, לצד המבנה האקדמי, הייתה לו מטרה אסטרטגית: לחזק את התשתית המדעית, הביטחונית והגרעינית של המשטר הישראלי המתהווה.
אין ספק שמכון ויצמן צבר הישגים מדעיים לאורך השנים – מהקמת המחשב הישראלי הראשון "וייצאק" ועד לפיתוח אלגוריתם ההצפנה RSA. כמו כן, פותחו בו תרופות למחלות כמו טרשת נפוצה וסרטן. שיתופי פעולה עם זוכי פרס נובל, כמו פרופ׳ עדה יונת, וגידול דורות של מדענים בתחומי מדעי המוח, הכימיה והפיזיקה – כל אלו הקנו לו יוקרה מדעית עולמית.
אך מאחורי הישגים אלו הסתתר קשר עמוק ורציף בין המכון לבין מערכת הביטחון הישראלית. אלגוריתם ההצפנה RSA, שפותח במכון, שימש לא רק את תחום המסחר האלקטרוני אלא היה אבן יסוד בהצפנת מערכות ביטחון ותקשורת צבאית של ישראל במשך שנים.
מדע בשירות המלחמה
החל משנות ה-70, קיים מכון ויצמן שיתוף פעולה הדוק עם משרד הביטחון הישראלי ועם חברות ביטחוניות כגון אלביט מערכות והתעשייה האווירית. דיווחים מצביעים על כך שהמכון היווה בסיס הכשרה למומחים בתוכנית הגרעין בדימונה, ונטל חלק מרכזי בפיתוח טכנולוגיות להפקת אורניום וליישומים גרעיניים נוספים.
בנוסף לכך, עסק המכון בפיתוח מערכות הנחיית טילים, חומרים ביו-מטריים להגנה, חקר לוחמה אלקטרונית ואפילו כלים פסיכיאטריים צבאיים – הכל לשימוש בשדה הקרב. פארק המדע "קריית ויצמן", המאכלס חברות הפועלות בטכנולוגיות דואליות (אזרחיות-צבאיות), מעיד על מיקומו של המכון בשרשרת האספקה הביטחונית של ישראל.
איראן שלחה מסר ברור
לאחר מתקפת הטילים האיראנית, כל מבני מכון ויצמן היו יעד לפגיעה. אף שתל אביב ניסתה למזער את חשיבות הפגיעה והודיעה כי איש מהמדענים לא נפגע, מומחים צבאיים ברחבי העולם הבינו את המסר: זו הייתה תקיפה מדויקת ומחושבת – איתות ברור מצד איראן על יכולתה ועל נכונותה לפגוע בלב המערך הביטחוני-מדעי של ישראל.
באמצעות פעולה זו, איראן הבהירה כי נקטה באסטרטגיה חדשה בתגובה לחיסול מדעניה: תקיפת תשתיות בעלות אופי כפול – מדעי וביטחוני.
מכון ויצמן, על אף שמו האקדמי והמכובד, הפך בפועל למוקד של ייצור ידע בשירות מכונת המלחמה של המשטר הציוני ההורג ילדים – מה שהופך אותו ליעד לגיטימי במסגרת דוקטרינת ההרתעה החכמה.
איראן מציגה מודל אחר של מדע למען האנושות
בניגוד למכון כמו ויצמן, שהפך את המדע לכלי של שאיפה לשליטה ותוקפנות, איראן ניסתה לצעוד בדרך שונה – החל מהכשרת מדענים מחויבים באוניברסיטאות כמו שריף, שהיד בהשתי, הטכניון של איספהאן, המרכזים של ג'יהאד-א-דנשגאהי ומכוני מחקר נוספים, ועד לפיתוח טכנולוגיות כמו תרופות ננו, חיסוני קורונה, טכנולוגיה חללית וביואינפורמטיקה. איראן חותרת למדען שמשרת את האדם ואת הפיתוח הלאומי – לא את הדומיננטיות האזורית.
הישגיה המדעיים של איראן, בניגוד למה שמציגות התקשורת המערבית, אינם תוצאה של חיקוי בלבד, אלא נובעים מהישענות על כישרונות מקומיים, מערכות מחקר ופיתוח עצמאיות, ותפיסה הרואה במדע כלי לכבוד האדם – לא להפגנת כוח.
מכון ויצמן מגלם את הסתירה שבפרויקט המדעי העולמי – המקום שבו מדע במעטה של שלום, משרת מטרות צבאיות. מנגד, הרפובליקה האסלאמית של איראן הוכיחה כי גם תחת סנקציות, איומים ולחצים – אפשר להציע מודל אחר: כזה הרותם את המדע לריפוי מחלות, לשיגור לוויינים, לחיזוי רעידות אדמה או למאבק במדבריות ובבצורת – ולא להנחיית רחפנים תוקפניים או עיצוב וירוסים מסוכנים.
אם נבחן מוסדות מדעיים לפי תרומתם האמיתית לעתיד האנושות – ההיסטוריה תזכור את אלה שהציבו את המדע בשירות החיים ולא המלחמה.
מכון ויצמן – גם אם יוזכר רבות במאמרים מדעיים – ייחקק בזיכרון העמים כחלק ממכונת המלחמה של משטר הכיבוש.