לפי המדור לעניינים בינלאומיים בסוכנות הידיעות טסנים, בשבוע שעבר, ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו שינתה בצעד חסר תקדים ושנוי במחלוקת את השם הרשמי של המלחמה שהחלה ב-7 באוקטובר 2023, מ"חרבות ברזל" ל"תקומה" או "תחייה".
החלטה זו, המפרה את המסורת ארוכת השנים של קביעת שמות למבצעים צבאיים על ידי הצבא, חורגת משינוי לקסיקלי פשוט, ולדעת רבים פתחה שדה קרב פוליטי ונרטיבי חדש בחברה הישראלית השסועה ומוכת המשברים.
נראה שצעד זה הוא ניסיון רב-ממד של נתניהו לשלוט בנרטיב המלחמה, להתחמק מאחריות לתבוסה ההיסטורית ב-7 באוקטובר, ולבסס את מורשתו הפוליטית ערב סיום אפשרי של המלחמה והבחירות הקרבות.
שבירת המסורת והשתלטות על הנרטיב
ע''פ הנוהג המקובל בישראל, קביעת שמות למבצעים צבאיים הוא בסמכות הצבא. השם "חרבות ברזל" נבחר גם הוא על ידי צבא המשטר הציוני למלחמה זו. המעורבות הישירה של הקבינט וראש הממשלה בתחום זה וקביעת שם חדש היא שבירה ברורה של מסורת זו.
פעולה זו נושאת מסר ברור - נתניהו מבקש שהנרטיב הסופי של המלחמה ייכתב לא על ידי המערכת הצבאית, אלא על ידי המערכת המדינית בראשותו. גם בחירת המילה "תקומה" היא מכוונת לחלוטין.
למושג זה יש משמעות מיוחדת עבור הציונים, והם כינו בעבר את הקמת המשטר הציוני המזויף ב-1948 "תקומה". נתניהו הכריז בישיבת הממשלה: "התאוששנו מהטרגדיה של ה-7 באוקטובר. מלחמה זו הייתה מלחמת התקומה של ישראל".
מטרותיו ומניעיו הרב-שכבתיים של נתניהו
1. יצירת נרטיב ניצחון - המטרה הראשונה והחשובה ביותר היא לשכתב את ההיסטוריה של השנתיים האחרונות. על ידי שינוי השם, נתניהו מנסה להעביר את תשומת הלב הציבורית מ"האסון והתבוסה" בהתחלה ל"ניצחון ותקומה" בסוף. זה מאפשר לו לטעון לניצחון למרות העלויות האנושיות והכלכליות הכבדות והכישלון במימוש מלא של המטרות המוצהרות של המלחמה.
2. הכרזה לא רשמית על סיום המלחמה וביסוס ההישגים – על ידי קביעת שם קבוע וסופי למלחמה, נתניהו מכריז במשתמע על סופה. פעולה זו מאפשרת לו "לבסס" את ההישגים הקיימים ולהציג את עצמו כמנהיג שהפך תבוסה לניצחון. זהו ניסיון מקדים לסגור את פרשת המלחמה לפני שיתרחשו התפתחויות שליליות נוספות, במיוחד לאור "הפסקת האש השברירית מאוד" וחזרת חמאס לרחובות עזה.
3. התחמקות מאחריות לכישלון ב-7 באוקטובר - היא המוטיבציה המרכזית והחלק השנוי במחלוקת בסיפור הזה. במהלך שנתיים האחרונות, נתניהו ניסה תמיד להטיל את האשמה לכישלון על הצבא ומערכת הביטחון (שב"כ, אמ"ן וצבא) ולזכות את עצמו ואת הממשלה שלו. הוא מנע הקמת ועדת חקירה ממשלתית, בעלת סמכות לחקור בכירים פוליטיים, כדי להתחמק מאחריות. שינוי שם המלחמה ל"תקומה" הוא החוליה האחרונה בשרשרת הזו; על ידי הכרזה על "סוף מנצח", הוא מקווה שיושתקו הקריאות למתן דין וחשבון על "תחילתה הקטסטרופלית" של המלחמה, במיוחד ככל שישראל מתקרבת לבחירות.
תגובות ליצירת הנרטיב על ידי נתניהו
1. תומכיו (חברי מפלגתו): שרים מהליכוד ותומכי נתניהו שיבחו את המהלך הזה, והשוו אותו לקביעת שמות למלחמות היסטוריות אחרות לאחר התרחשותן - כמו "מלחמת ששת הימים" או "מלחמת העצמאות". גם הם חוזרים על הנרטיב של "מהתאוששות מטרגדיה לתקומה".
2. מתנגדיו בתוך הממשלה: הפילוג ניכר אפילו בתוך הממשלה הימנית של נתניהו. "עמיחי שיקלי" (שר התפוצות) ראה בשם זה בלתי הולם, וציין כי המושג "תקומה" מקורו עוד בהקמת מדינת ישראל בשנת 1948. "אורית סטרוק" (שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות), כקולת השלילה היחידה, התנגדה לכך בצורה מפורשת יותר והזהירה כי מטרות המלחמה טרם הושגו וכי מוקדם מדי להכריז על ניצחון.
3. אופוזיציה פוליטית: יו"ר האופוזיציה "יאיר לפיד" אמר שזו אינה "מלחמת תקומה" אלא "מלחמת התחמקות מאחריות", והדגיש כי מלחמה זו תירשם לנצח בהיסטוריה כ"אסון ה-7 באוקטובר".
4. משפחות החטופים והחללים: הקבוצה, אחת הקולות הביקורתיים החזקים ביותר בחברה הישראלית, גינתה את המהלך כניסיון "לסיים באופן סמלי את המלחמה" בעוד שגורל יקיריהם נותר לא ברור.
5. מוסדות צבאיים ותקשורת: משרד הביטחון הישראלי התרחק במשתמע מהחלטה זו בכך שהודיע כי קברי החללים ייחרטו לפי רצון המשפחות. גם כלי תקשורת ביקורתיים כמו עיתון "הארץ" תיארו בחריפות את המהלך הזה לא כ"תקומת ישראל" אלא כ"תקומת נתניהו עצמו" וכניסיון נואש להישאר בשלטון.
שינוי שם מלחמת עזה מ"חרבות ברזל" ל"תקומה" הוא תמרון פוליטי מחושב של בנימין נתניהו שיש לו מטרות מעבר לשינוי פשוט. צעד זה הוא למעשה ניסיון להשתלט על הנרטיב ההיסטורי של המלחמה, להסיר את כתם התבוסה ב-7 באוקטובר מהרקורד הפוליטי שלו, ולבנות מורשת מנצחת.
עם זאת, תגובות חריפות מצד האופוזיציה, משפחות החללים, התקשורת ואפילו חלק מהממשלה מצביעות על כך שנרטיב רשמי זה נתקל בהתנגדות רבה. בעוד שנתניהו מנסה לסיים את פרשת המלחמה בחותם של "תקומה", רבים בישראל נחושים להשאיר את הפרק הזה בהיסטוריה כפרק של "כישלון וחוסר אחריות". עתידה הפוליטי של ישראל וגורלו של נתניהו תלויים במידה רבה בנרטיב שיתקבל בסופו של דבר על ידי דעת הקהל.