נראה כי ישראל אינה מתכוונת לכבד את תנאי הפסקת האש שנחתמה ברצועת עזה לפני כשלושה שבועות. תאבונה להרוג, להרוס ולהטיל מצור טרם נרגע, והיא כדרכה מתעלמת מהתחייבויותיה ומההסכמות שהביעה כלפיהן.

מעבר למתקפות האוויריות הנרחבות האחרונות, שבהן נהרגו למעלה מתשעים אזרחים פלסטינים, וללא קשר לטענת ישראל כי התקיפות באו בעקבות “עיכוב” בהעברת גופות חייליה שנהרגו בעזה – ההתפתחויות בשטח מצביעות על רצון ישראלי ברור לעקוף את ההסכם השברירי, ואף להתנער מרוב סעיפיו. ישראל מנצלת פרצות שכבר הוזכרו בעבר, אשר אם לא יטופלו – עלולות להביא לקריסת הסכם עזה, חלקית או מלאה.

במאמר קודם הוזכרו שורה של אתגרים המאיימים על הפסקת האש, בהם המשך ההתקפות הישראליות, במיוחד באזורים הסמוכים למה שמכונה “הקו הצהוב” – אזור שמפותיו והמציאות בשטח מראות כי הוא בולע לתוכו כ־52% מאדמות הרצועה, בעיקר באזורים המזרחיים והצפוניים, וכן את כל שטח העיר רפיח שנהרסה כמעט לחלוטין.

בימים האחרונים הצטרף לתמונה פיתוח נוסף, מדאיג במיוחד, שאיש כמעט אינו מתייחס אליו: פיצוצים עזים מאוד המתרחשים מדי לילה או בשעות הבוקר המוקדמות, מאחורי הקו הצהוב במזרח – אזור הנתון לשליטה ישראלית מלאה, שאליו אסור להתקרב ואף לא לצלם מרחוק. נראה כי ישראל מנסה להסתיר את פעילותה שם ואת המהלכים שהיא מכינה לשלב הבא.

לפי דיווחים ומעקב מהשטח, הפיצוצים מתחלקים לשני סוגים: האחד – הריסת מבנים ומתקנים שנפגעו בעבר אך טרם קרסו לחלוטין, בעיקר מבנים צמודי קרקע; והשני – עוצמתי יותר, ופוגע בשרידי בתים שממערב לקו הצהוב, שם מנסים תושבים עניים להתגורר למרות הסכנה. לפי ההערכות, מדובר בפיצוצים שמטרתם להרוס מנהרות תת־קרקעיות שנותרו שלמות, באמצעות כמויות גדולות של חומר נפץ היוצרות רעידות אדמה מקומיות ונזק למבנים במרחק מאות מטרים.

יש הסבורים כי ישראל מנצלת את שהותה הזמנית באזורים הללו כדי להשמיד את כל התשתיות ולהפוך את האזור לרצועת ביטחון חשופה שתגן על יישוביה ומוצביה בעתיד – וזה אכן תואם את הצהרותיה הרשמיות מאז תחילת המלחמה. אולם, מה שנראה כעת חורג ממדיניות “האזור החוצץ”: ישראל מקימה תשתיות חדשות המעידות על כוונה להישאר שם לטווח ארוך, דבר הסותר את טענותיה בדבר נסיגה עתידית.

במזרח העיר עזה – שם נרשמים הפיצוצים העזים ביותר – פועלות דחפורים וכלים הנדסיים ישראליים להקמת מוצבים חדשים מזרחית לשכונות זיתון, שג׳עיה ותופח. המוצבים מצוידים במקלעים אוטומטיים כבדים, מצלמות יום ולילה, ובלוני תצפית ענקיים המאפשרים מעקב על כל העיר – מהכביש הראשי סלאח א־דין ועד לחוף הים במערב.

מצב דומה מתפתח גם מזרחית לח׳אן יונס ובאזור בית חאנון ובית לאהיא בצפון הרצועה, הנמצאות כולן בתחומי הקו הצהוב.

פרשנים מציינים כי ישראל, בתמיכת וושינגטון, פועלת להרחבת אזור שליטתה בתוך הרצועה ולהכפפתה המלאה לפיקוח ביטחוני ישראלי – בין אם צבאי ישיר ובין אם מודיעיני. תרחיש כזה עלול להחזיר את עזה למציאות קשה אף יותר מזו שקדמה לנסיגה הישראלית ב־2005, כשהשליטה הישראלית הייתה קיימת רק בחלקים נבחרים – אך לא בעומק ובפריסה הנרחבת שנראים כיום.

מצד שני, נראה כי אפשרויות ההתנגדות הפלסטינית להתמודד עם ההתפתחות החדשה הזו ולהתמודד עמה – התואמת להפרות ההסכם על קצהו – מוגבלות ומלאות בסיכונים רבים, בעיקר בשלב ההחלמה שבו תושבי עזה מנסים לשקם את חייהם ולהגיע לשגרה אחרי השנים הקשות שעברו.

אחת האופציות שננקטת כעת היא מעקב והמתנה: מעקב אחרי כל ההפרות הישראליות בסוגיה זו ובשורה של הפרות נוספות, והמתנה עד לשלב השני של ההסכם, שיכלול — אם הצד העוין יכבד אותו — נסיגה לאזורים הקרובים לגבול המזרחי של הרצועה, כלומר לאותן נקודות שאליהן נסוגו לאחר הרגיעה שנקבעה ב־19 בינואר.

אפשרות זו נראית עד כה מועדפת אצל ההתנגדות: היא שואפת לפספס לישראל את ההזדמנות לחדש את התקיפות על עזה, ולהעניק לאזרחים המותשים ברצועה זמן אוויר להתאוששות, ולמאמץ לשקם חלק קטן מהחיים שהכיבוש הפך לגיהנום בלתי נסבל.

אפשרות שניה, כפי שקרה ברפיח לפני כעשרה ימים, היא ביצוע מבצעים התקפיים בתוך אזורי ה״קו הצהוב״ – פגיעה ביחידות מובחרות של ההתנגדות בכוחות הכיבוש המוצבים שם, עם מטרת גרימת אבדות כבדה בכוחותיהם. מהלך כזה עלול להתפתח למגננה/מלחמת שחיקה שתגבה מחיר כבד מהכוחות המוצבים ותפעיל לחץ שעלול להוביל לנסיגתם מאוחר יותר.

אותה אפשרות, כפי שנמשכה לאחר מבצע רפיח הנדון, עלולה להסתיים בתוצאות קשות, במיוחד עבור חייהם ותנאי מחייתם של האזרחים בעזה: לאחר כישלונו של הכיבוש לבלום את הלוחמים והנפגעים בקרב קציניו וחייליו, נקם הכיבוש באזרחים באמצעות גלים של הפצצות אוויריות נרחבות — שהובילו ליותר משלושים הרוגים ולהשחתות נוספות ברכוש המועט שעדיין נותר לתושבים.

ייתכן שלהתנגדות יש אופציות נוספות שאינן ידועות לנו, ושהיא תבחר בצעדים קיצוניים יותר מהאמור לעיל — שכן ברורה לה הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הכיבוש וכיצד להשתיל נגד מזימותיו. עם זאת, המצב החדש שהכיבוש מבקש לחזק ברחבי הרצועה — מצב שיאפשר לו שליטה ביטחונית ומודיעינית נרחבת כפי שתואר קודם — יהווה ללא ספק נקודת מפנה חמורה ובלתי־תקדימית, ויקום מחדש שלב של כיבוש ישיר שיימשך שנים רבות.

לסיכום, אנו עדיין מאמינים כי הכיבוש הזה — הפושע ומואשם בביצוע פשעי מלחמה, שפני ראש ממשלתו ושר מלחמתו לשעבר ורבים מראשי צבאו עומדים בפני חשש לאישום ומעצר — לא ינצח בכפיית תנאיו על העם הפלסטיני וההתנגדות האמיצה שלו. כל מזימותיו לשמר את שליטתו על האזור יקרוסו, כפי שקורסים תוכניותיו השונות. האזור הזה מחזיק בירושה תרבותית עצומה וברצון לחיות בחירות כמו שאר עמי העולם, ועם כוונה לשים קץ לצמיתות ל״המדינה״ החורגת הזאת — דבר שנראה כי התקרב מאוד וקרוב יותר ממה שרבים חושבים.