מנחם קליין, פרופסור למדע המדינה של אוניברדיטת תל- אביב אומר המשך תקיפות ומצור עזה הם דוגמה של מיניויות דיכוי והגבלה של זכויות העם שהשלכות אנושיות ופוליטיות רחבות יוצרים בחברה ומוסדות ממשלטיות של פלסטין. הוא מדגיש שעד בין רוב המעמד משכיל ישראל דוחים את המדיניויות ומזהירים לעומת עתיד פוליטי ומוסרי של מדינתם.
קליין כותב: שנה אחת לאחר התחלת מלחנה הרסני בעזה, החברה הישראלית נקלעת למשבר עמוק ורב-גוני שהולכת מעבר מרמה פוליטית ועכשיו הגיעה לזירה נפשי ומוסרי. ניתוח שלו מדגים שמדיניות עליונותית ומלחמתי של תל-אביב לא רק פותרת סוגית פלסטין אלא גם מובילה את ישראל להתמוטטות חברתית.
הוא בהתבסס על נתינים רשמיים אומר ש-76% מיהודים ישראליים סוברים "בעזה אין שום תמים" ו-72% מהם מכחישים את זכותם של פלסטינים למדינה עצמאית. התהליך לא האנושי הזה שמלפני שנים כבר התחיל עם מצור על עזה, עכשיו הגיע לשלב שניתן לקרוא לה חברה עם מאפייני רצח עם.
בצד הנגדי, נתוני חוקר פלסטיני, חליל אל-שקאקי, מספק תמונה חדשה מרצון וזכות לגיטימית של פלסטינים: 53% מציבורי פלסטינים מאשרים את החלטת חמאס להתחלת התנגדת ורבים מבינים פרוק הנשק כניעה מוחלטת מול כיבוש. גם תמיכה בחמאס מוגדלה. פלסטינים רואה בישראל אחראית להרס, מוות אזרחים ועקירה.
קליין מסכם שהמשך מדיניויות מדאכות ומלחמתיות של תל-אביב לא רק בדרך השמדת חמאס נכשלות אלא גם מסוכנות לגיטימציה מוסרית ולכידות חברתית של ישראל. הוא אומר: ככל שישראל נלחם יותר, מתמודד יותר עם שנאה וכעס עולמיים ומשבר מוסרי; בעוד שפלסטינים עם התמדה ודרישת זכויות לגיטימיות שלהם מדגימים שהתנגדותם חורגת מעבר לכל מניעה צבאית ופוליטית.