חמישים וארבעה זוגות פלסטינים נישאו בטקס חתונה המונית בעזה. הטקס התקיים ביום שלישי (2 בדצמבר), והביא רגע של תקווה לזוגות הצעירים לאחר שנתיים של סכסוך שגבה את חייהם של רבים מיקיריהם.
"למרות כל מה שקרה, נתחיל חיים חדשים. אם ירצה השם, זה יהיה סוף המלחמה", אמר חכמת לאווה, בן 27, אחד החתנים.
על פי האומות המאוחדות, כמעט 70,000 בני אדם נהרגו בעזה וכ-1,900,000 בני אדם, או כמעט 90 אחוז מאוכלוסיית הרצועה, נעקרו מבתיהם מאז תחילת סכסוך ישראל-חמאס באוקטובר 2023.
אך אירוע זה מראה שעדיין קיימת תקווה בעזה, ויותר מכך, יש לומר שלמרות רצח העם הציוני, אירוע חברתי-תרבותי זה הראה שהמשטר לא השיג את כוונותיו.
בתוך ההרס, החיים מתחילים לפעמים מחדש עם "נישואין וקשר" בשקט; בדיוק כמו טקס החתונה ההמונית בעזה, שאחרי שנתיים של מלחמה והרס, לא היה רק חגיגה של כמה זוגות, אלא גם הכרזה על חייה של אומה. 54 זוגות צעירים, בארץ שבה צליל הטילים היה חזק יותר מצליל כלי הנגינה, החליטו לבנות מחדש את חייהם.
במלחמות, הדימוי הדומיננטי הוא בדרך כלל עקירה ואובדן. אבל מה שפחות גלוי אך בולט מאוד הוא העמידות של אנשים בבניית משמעות חדשה של תקווה. נישואין בנסיבות כאלה הם יותר מטקס מסורתי; זוהי הצהרה חברתית-פוליטית; הצהרה שעזה לא רק קיימת אלא גם חיה.
צעירים שבתיהם נהרסו, שאיבדו את יקיריהם, והיו תחת צל האלימות במשך שנים, אומרים עם בחירה זו ש"לא נוותר על העתיד". עזה עדיין חיה, וחשוב מכל, הדורות הבאים יבנו את הרצועה הזו. הנקודה המרכזית כאן היא שמאז שטראמפ הגיע לבית הלבן עד כה, נמסרו מספר תוכניות לפינוי עזה, אך מלחמה זו הראתה ששורשי אזרחי עזה חזקים ומוצקים יותר מהתוכניות האמריקאיות והמערביות.
בפסיכולוגיה חברתית, סוג זה של התנהגות נקרא "תקוות ההתנגדות"; תקווה שאינה בנויה על שגשוג אלא על התעקשות על משמעות. כאשר חתן בן 27 אומר בין ההריסות: "למרות הכל, נתחיל חיים חדשים", המשפט הזה הוא מעין זעקה שקטה של עזה; זעקה שאומרת: אנחנו עדיין כאן. המלחמה לא שברה אותנו.
זוהי צורה קשה של סולידריות חברתית. בתנאי מצור וחוסר משאבים, איסוף כמה עשרות זוגות בטקס משותף משמעו שהחברה עדיין יכולה להיות יחד.
מצד שני, טקס החתונה הזה הוא סוג של שחזור של זהות קולקטיבית. בנרטיבים של אומות, רגעים מסוג זה הופכים לסמלים; סמל לכך שהחיים לעולם אינם נכנעים למוות.
זוהי גם סוג של הגנה תרבותית. במקום בו האויב מנסה לשבור את רוח העם, קיום חגיגת חתונה, מוזיקה עממית, שמלת כלה וטבעת נישואין היא הגנה תרבותית עמידה שאינה מסוג נשק, אלא בעלת משמעות.
אף על פי כן, אנשים שחיו תחת ההפצצה יודעים אולי יותר מכל אחד אחר את משמעות הקושי. אך דווקא זו הסיבה שתקוותם מהימן ואמין יותר.
בכך שהם מתחתנים בין האפר, צעירי עזה מראים כי לא ניתן להבין את העתיד רק באמצעות ניתוח פוליטי; העתיד מעוצב לפעמים על ידי חגיגה קטנה, על ידי חיוך היושב על פניו של ילד בהריסות, על ידי פרח שנרקם על שמלת כלה.