בהקשר המצטלב עם צעדים ביטחוניים וצבאיים רחבים יותר וניצול פוליטי של מיעוטים ללא קשר לעמדת ממשלת סוריה בדמשק, המשיכו רשויות הישראליות להרחיב את מה שתל אביב מתארת כ"סיוע הומניטרי". סיוע זה ניתן לדרוזים בדרום סוריה.
בערב יום רביעי, אתר האינטרנט Ynet דיווח כי חמישה אמבולנסים השייכים למד"א, ששופצו והוצבו במלואם בציוד רפואי, הועברו למחוז סווידא לפני מספר ימים במבצע "סודי" וסופקו לאזרחים בקהילה הדרוזית, לכאורה כדי לספק שירותי רפואה דחופה.
על פי הדיווח, המבצע בוצע בתיאום בין מוסדות ישראליים רשמיים וסוכנויות ביטחון תחת מסווה של "תמיכה הומניטרית", תוך שהוא נכלל במסגרת הרחבה יותר של התערבות ישראל בדרום סוריה, תחת הכותרת "תמיכה בדרוזים".
בדיווח נאמר שזה לא היה הצעד הראשון, שכן הוושינגטון פוסט חשף בעבר פרויקט ישראלי לחימוש קבוצות דרוזיות בסווידה, שכלל אספקת כ-500 כלי נשק, תחמושת ושריון גוף למה שכונה "המועצה הצבאית הדרוזית" בחודשים שלאחר קריסת משטר בשאר אל-אסד.
הדיווח, המבוסס על כ-20 מקורות, כולל גורמים ישראליים ומערביים ומפקדי שטח, הראה כי שיא העברות הנשק התרחש באפריל, במקביל לעימותים בין קבוצות דרוזיות לכוחות הביטחון הסוריים, לפני שהתמיכה דעכה מאוחר יותר עם תחילת שיחות הביטחון עם דמשק.
העיתון דיווח גם כי ישראל משלמת כ-100 עד 200 דולר לחודש לכ-3,000 לוחמים דרוזים וממשיכה להטיס ציוד צבאי ורפואי, צעדים שפוגעים ביכולתה של דמשק להרחיב את שליטתה ולבסס החלטות ביטחוניות בדרום סוריה.
דיווחים ישראליים חשפו בעבר תוכנית לפיה 17 צעירים דרוזים מסווידא יועברו לישראל, יקבלו הכשרה ייעודית בכיבוי אש והצלה ולאחר מכן יחזרו לסוריה עם ציוד וכבאית. הפרויקט יוביל שר הביטחון הלאומי איתמר בן גביר ויתואם על ידי המועצה לביטחון לאומי של ישראל.
על פי הדיווח, מקורות ישראליים מודים כי המעורבות חורגת מהמימד ההומניטרי ונתפסת כחלק מקשר "אסטרטגי" עם הקהילה הדרוזית, הכולל גם את משפחותיהם בתוך ומחוץ לישראל.
בחודשים האחרונים קראה ישראל לפתיחת "מסדרון הומניטרי" למחוז סווידא בעקבות עימותים עדתיים שפרצו במחוז, בהם היו מעורבים כוחות ממשלת סוריה. דמשק דחתה במשתמע את הבקשה כהפרה של ריבונותה.
בהצהרה שפרסם ביום שלישי משרד רה"מ בנימין נתניהו, כחלק מההכרזה על הקמת מנגנון תיאום משותף לאחר השיחות התלת-צדדיות בפריז, נאמר כי ישראל תמשיך בשיחות עם דמשק בחסות ארה"ב "כדי להגן על ביטחונם של המיעוט הדרוזי בסוריה", נימוק שתל אביב השתמשה בו שוב ושוב כדי להכשיר את התערבותה, על רקע אזהרות כי היא משמשת להלבאת פילוגים פנימיים ולכפיית מציאויות פוליטיות וביטחוניות חדשות בדרום המדינה.