המטרה של ספין הגיוס - ששום דבר לא יקרה
אין טעם לעסוק בתוכן "הצעת החוק לגיוס חרדים". אין לה באמת "תוכן" ולנתניהו אין כוונה שמשהו ממנה יתקבל. כל תכליתה שדבר לא ישתנה
הספין החדש של בנימין נתניהו — קידום התיקון לחוק שירות הביטחון של הממשלה הקודמת — לוכד בדייקנות תיאטרלית ממש את מהותה של הממשלה הנוכחית: ממשלה בלי כוונה.
הרי אין לנתניהו ולשותפיו בקואליציה כל כוונה להתחיל לגייס חרדים. אם כבר, מטרתם הפוכה לגמרי והם שואפים לעגן את הפטור מגיוס לנצח. פרק "דת ומדינה" בהסכם הקואליציוני בין הליכוד ליהדות התורה קובע במפורש את חקיקת "חוק יסוד לימוד תורה" ואת תיקון חוק שירות הביטחון כדי להסדיר לתמיד את הפטור של תלמידי הישיבות.
אין לחשוד בנתניהו, וגם לא בגולדקנופף או בדרעי, שפתאום הפכו את עורם והבינו את חשיבות גיוס האברכים (גם אם רק מעטים מהם). כל העיסוק בעניין נכפה עליהם הר כגיגית בגלל המחאה, ואז המלחמה, ואז העתירות לבג"ץ. בלית ברירה, בתום אינספור מסמוסים ודחיות, נמצא הספין המושלם: נלך על החוק של גנץ. נמלכד אותו ואת גלנט ואת העותרים ואת היועמ"שית. סלאמתק.
כך היה גם עם הכרזת שר האוצר בצלאל סמוטריץ', אחרי פרוץ המלחמה בעזה, שלפיה יקוצצו 70% מהכספים הקואליציוניים בשל עלויות הביטחון שזינקו. גם אז לא היתה לממשלה כוונה, וגם אז זה לא קרה. וכך היה גם עם הכוונה לקצץ משרדי ממשלה מיותרים, שגם אותה לא היתה כוונה לממש והיא אכן לא מומשה. וכך היה עם ההבטחה לעצור את ההפיכה המשטרית עם פרוץ המלחמה וכניסת גנץ לקואליציה. לממשלה לא היתה כוונה לקיים, וההפיכה אכן לא נבלמה.
כל אלה היו מילים ריקות, הצבעות לכאורה, הצהרות חלולות. לא עמדה ולו לרגע כוונה אמיתית מאחוריהן. כל תכליתן היתה לומר את הדבר הנכון כדי לנטרל לחץ ציבורי — ומיד להמשיך לעשות את מה שעשינו קודם.
לכן אין כל טעם לעסוק בתוכן "הצעת החוק לגיוס חרדים" שחזרה לפתע לשולחן. אין לה באמת "תוכן". אין כל חשיבות לתנאים ולסעיפים המפולפלים ולמספרים שנקובים בה, כי ממילא אין לנתניהו כוונה שמשהו מכל אלה יתקבל (וספק גדול אם בכלל טרח לחזור ולעיין בהם).
כל תכליתה של ההצעה החדשה היא ששום דבר לא יקרה. כל התועלת שטמונה בה היא דחיית מועד נוספת וזריית מבוכה רגעית ועיקור נוסף של מושג האמת. חבל להשחית עליה זמן, עדיף ללכת להשחיז ציפורניים לקראת המלחמה הבאה.
