מדוע משכו אוניות ציי־המלחמה של טורקיה, ספרד ואיטליה את כוחן ממים בינלאומיים לאחר שהכריזו בנועזות על כוונתן להגן ולסייע לשייטת הסיוע הימית העולמית "סומוד" בניסיונה לשבור את המצור על עזה ולהעביר סיוע הומניטרי לתושביה הרעבים וההמומים?
ההססנות של הספינות הללו לפני שהן נחוצות למעשה נחשבת להשפלה חמורה, וצפויה לעלות פוליטית במילא לממשלות בשלושת המדינות. הן מציבות את עצמן בשוליים מול העולם, וכל אחת מהן תעמוד בפני זעם הבוחרים המבוכּים והזועמים.
והחשוב מכל: אותן מדינות, שלפני ימים אחדים עמדו כאילו מוכנות להתעמת עם הצי הישראלי ועם התקיפות שלו נגד ספינות שיירת הסיוע, אינן כעת מוכנות אפילו להעיד על תוכנית או על התקפה מלוכלכת של ישראל נגד הספינות והמשתתפים בהן. הזוועות שצפויות לקרות — לא יתועדו. מדוע?
בהקשר הזה שואל ד"ר תומאס גרין, סופר ואינטלקטואל פרוגרסיבי אירי והוגה פיזיקה תאורטית: מדוע הָמערב זנח את הצי הגלובלי של "סומוד"? האם מפני שבנימין נתניהו באמת היה לוחץ על הכפתור?
לפי גרין, לכל אחד יש את התשובה המفضלת שלו. אך שלוש הסיבות המרכזיות שמצטיירות תמיד הן: המוסד מפעיל לחצים אינטנסיביים על כמעט כל בעלי הסמכות וההשפעה ועושה בהם שׁחיטה (אֶכְּשׁוּר — "סחיטה");
הלובי הישראלי מטיל חרם על פוליטיקאים, בכירי כלי התקשורת ולידוענים כדי לכפות ציות באמצעות נשקו האהוב שבעל שתי־הפיות: האשמות באנטישמיות, ודרישה על חרטה בלתי מספקת על השואה;
פיזור השוחד על־ידי הלובי בתחומים רבי־השפעה: פוליטיקה, משפט, חינוך, כספים וסחר, ביטחון והגנה, ומדיה.
אופציית שמשון
גרין אינו סבור שאותן טקטיקות, אף שהן אמיתיות, מייצגות יחד כוח מספק למשׁתק את כל האימפריה המערבית, שהספיקה לשנים שניים של נזק בלתי־ניתן לתיקון במֵעמדה בעקבות פשעי "ישראל" נגד רעיון הציוויליזציה האנושית כשלעצמה.
ישנה הסבר חזק יותר לחוסר־היכולת של נשיאים, ראשי ממשלה, כלי תקשורת, עורכי־דין, מורים, סופרים ואמנים לומר מילה אחת נגד הישויות הציוניות.
מדוע ממעיטים בהן תגובות נגד השמדת עם ובהזדהות עם הפלסטינים ברשתות החברתיות? מדוע משטרות במערב מכתירות מפגינים שקטים בעיטות ובאלימות רק משום שהם מתנגדים לתעמולה הרשמית המטופשת? מדוע ארגון יישומי־שלווה כמו "פלסטין אקשן" מסוּוֵג כארגון טרור אסור, בעוד שמושלים בדמשק המשויכים לסלפיים אל־קאעידה משוּבחיּם כיום כדמויות סוריות בכירות? ולמה נטש הציים הטורקי, הספרדי והאיטלקי — שהתחייבו להגן על שיירת "סומוד" — את המים הבינלאומיים בעקבות צו של "ישראל"?
בסיכום כל אותן זוועות, גרין טוען שיש לו תשובה: בנימין נתניהו איש לא־יציב רגשית ומושחת מוסרית. כל השפלה או מחסום זניח מול יעדיו — אפילו ביקורת פומבית—דוחף אותו לפרצי אלימות המוניים קטלניים.
הוא יעשה כל שביכולתו כדי להישאר בשלטון ולברוח מהכלא שבו, לדעת גרין, ראוי לו להיות: כלומר — הקרבת יותר משני מיליון נפשות בעזה אינה חשובה לו. הקרבת כל שבויי המלחמה הישראלים אינה חשובה לו. טובע שיירת סיוע ימית שנושאת עזרה הומניטרית אינה חשובה לו. הוא מושחת לחלוטין וקשור עד צוואר לחבורת קיצוניים דתיים בקנה־מידה־נביאי בכנסת השומרת על קואליציית שלטונו.
וזה הופך אותו לסיוט עולמי בהקשר של "אופציית שמשון" הגרעינית: גרין טוען שבנימין נתניהו באמת ילחץ על הכפתור.
סכנות של אסון גרעיני
לפי גרין, זו התשובה לרוב השאלות לגבי משבר המזרח התיכון. מדוע הממשל האמריקני לא מאיים לחתוך את הסיוע מ"ישראל" כדי ללחוץ על ממשלתה לכיוון מתון? כי נתניהו באמת ילחץ על הכפתור. מדוע ביידן, וכעת טראמפ, הרשו לישראלים לאתגר ולברבר אותם בפומבי — ובסופו של דבר להרשות ל"ישראל" לבריונות כלפי אמריקה? כי ביבי ילחץ על הכפתור.
לאחרונה השאלה הזו מצאה ביטוי: מדוע ארצות הברית הייתה מוכנה להפציץ את אתרי הגרעין האיראניים בעבור "ישראל", בעוד שכולם ידעו שדוחות המודיעין האמריקני אינם תומכים בצעד כזה? אפשר להסיק שייתכן שנתניהו איים בנקיטת המהלכים של מלחמה גרעינית אם טראמפ יסרב לסיים את המלחמה במקומו!
והיום, זה מסביר מדוע נאלצו הכוחות הימיים הטורקיים, הספרדיים והאיטלקיים לפרוש במבוכה לאחר שהכריזו על כוונתם להגן ולסייע לשיירת "סומוד".
בהשקפת גרין, הסכנה האמיתית לאסון גרעיני טמונה בסיבה העמוקה לכפיפות המערב ל"ישראל". לכן לא רק שהפוליטיקאים ואליטות התקשורת במערב מסבירים פנים לחיסול המצור על עזה — הם אף מסתירים אותו במזיד, לצד זוועות נוספות שמבצעת "המדינה היהודית" — כפי שנתניהו עצמו אוהב לכנותה.
בהתאם לכך, המערב נאלץ לאפשר לישראלים להפציץ כל מקום שירצו, לרצוח כל מי שירצו, ולתת להם להימלט מעונש בטענות מגוחכות שהמחבלים הוסתרו בקומה התחתונה או שהמטענים הוצבו על הגג, בעוד שכל שוטה יכול לראות שהם הרסו במכוון בניין מגורים שלם כדי להמית אויב אחד שאולי היה שם — ואולי לא.
המערב מוכרח כעת להתערב ישירות! אמריקה נאלצה — לדבריו — להפציץ את איראן ללא צורך ממשי, כי "התוקען בתל־אביב" היה עלול להתפרץ מזעם ואולי לסכן הכול.
האם יכול מישהו להיות בטוח בעוד "ישראל" מחזיקה בארסנל נשק גרעיני גדול, ובראש ממשלה שהוכיח שוב ושוב שהוא מוכן להתחרט על כל גבול — ואף לבצע טבח ממשי?
גם הסיבוב הבא של התקפה ציונית על איראן — הצפוי בקרוב בדיונים אסטרטגיים ובמחקרי מדיניות — נושא בתוכו סבירות ממשית ואפילו איום לשימוש נשק גרעיני בידי הישות הציונית, בין אם יוגדר נשק טקטי או אסטרטגי. זהו אתגר שמעסיק ללא ספק את ההנהגה והאליטות האיראניות, ואין להימלט ממנו — והוא מצריך לפתח עיקרון גרעיני הרתעתי, מפוקח או גלוי, שיבהיר מניעת "שיגעון גרעיני" ציוני.
לכן גרין מסכם שיש לנטרל את "ישראל" מנשקיה הגרעיניים לפני שתבעיר מלחמה עולמית שלישית. "המדינה היהודית", לדעתו, היא אומה של שבורים נפשית וחברתית, נשלטת על־ידי שבעה נסיכי גיהנום, ומסוגלת לכל טירוף. הסיבה היחידה שבגינה היא לא הפציצה גרעינית את עזה היא כוונתה לכבוש אותה ולהתנחל בה.