עקורים פלסטינים מספרים לתסנים על רצונם
מסגד אל-אקצא וירושלים הכבושה הם ציר האחדות והמצפן של כל הפלסטינים, בעיקר עקורים כמו חג' נביה ריאן, המגיעים למקום הקדוש הזה מדי שנה כדי לסגוד, למרות החבלה והתעצמותה של התוקפנות הציונית.
לפי סוכנות הידיעות "תסנים " מירושלים הכבושה, חאג' "נביה ריאן" הוא פלסטיני במקור, שנמנה עם מיליוני העקורים הפלסטינים מזה שנים רבות ומתגורר בירדן. הוא הגיע למסגד אל-אקצא מירדן לאיתיקאף, אך לבו לא יכול היה לשאת את הפשעים והתוקפנות שביצעו הכובשים במסגד אל-אקצא, במיוחד ברגע המעצר של יותר מ-400 פלסטינים בתוך אולם התפילה הקודם. , והוא לקה בהתקף לב והוא פונה לבית החולים.
בראיון ל"תסנים" תיאר חאג' ריאן את מה שהתרחש במסגד אל-אקצא ואת הפעולות הפליליות של הכובשים נגד מתפללים פלסטינים.
בעניין זה הוא אומר: מסגד אלאקצא נמצא בעורקי ובדמי ברוך השם, אני מסתכל עליו מכאן וסופר לחזור לאותו רגע, מסגד אלאקצא הפך להיות חלק מהווייתי, תודה אלוהים.
אני במקור משכם, מקום המגורים שלי בירדן ואני מגיע לשם כל שנה, בין אם בתקופת הרמדאן ובין אם בשעות אחרות, אני מתכוון להופיע בעשרת הימים האחרונים במסגד אל-אקצא.
במקביל החלו כוחות הכיבוש לתקוף את מסגד אל-אקצא והחלו עימותים עם הצבא. העימותים נמשכו קצת יותר משעה, זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי התקף כזה, אני חייב לומר בכנות שזה היה מאוד אכזרי, הייתה לי גם בעיה בלב.
לא נפגעתי, אבל הזדעזעתי לראות את האכזריות של הצבא ואת האסון שפקד את הנוער הפלסטיני. התקפי הלב הללו גרמו לי לכאבים רבים ונלקחתי לבית החולים ועברתי אנגיוגרפיה. ראיתי את הכובשים זורקים את הפלסטינים בזה אחר זה וקושרים את ידיהם מאחורי הגב, הם גם הפשיטו חלק.
אחד הצעירים הלך עם מקל הליכה, כאשר החיילים הציונים לעגו לו, השליכו אותו באכזריות לארץ, ואזקו אותו קשות ואת חבריו. מה שראיתי היה מאוד עצוב, היו לידי איזה 7 או 8 צעירים שכולם נעצרו, רק אני, שהייתי זקן ועוד אדם נשאר שם, האדם הזה הבין שיש לי בעיה בלב וכוחות ההצלה הודיעו, העבירו אותי ונתנו לי עזרה ראשונה, אף אחד לא עשה כלום, שאלוהים ישלם את כולם.
התייחסו אלי בכבוד בבית החולים, כי בכל מקרה אני זר כאן שהגיע מירדן, אבל כולם עזרו לי, באו לבקר אותי גם ממשרד ההקדשים, עכשיו הרופאים חושדים באירוע מוחי אז הם הולך לעשות עבורי אנגיוגרפיה כדי לוודא שיש שבץ או לא, הרגע באתי למסגד אל-אקצא בשביל איתיקאף וזה כבוד גדול עבורי. יחד עם זאת, אני מחפש את רצונו של הקב"ה, ומבקש מהקב"ה שיחזק אותנו ויעזור לנו, ויאפשר לנו לעשות תקיף ולהמשיך תקיף.
אלוהים הוא עד, אני אוהב את מסגד אל-אקצא ואת אלה שתומכים בו, ההשתתפות במסגד אל-אקצא הפכה להיות דבר נורמלי עבורי, התפללתי במסגדים עם כל החברים שלי לפני הרמדאן, הם ידעו שאסע לאל- מסגד אקצא השנה ואלוהים הכול יכול פרס וגומל.
דרך המפגש עם האנשים שמגיעים למסגד אל-אקצא, הבנתי שהם מגיעים לכאן מכל העולם, אנחנו.
