מדיניות ההתנקשויות הישראליות בפלסטינים.. קריאה של הסיבות והמניעים
ל"ישראל" יש היסטוריה ארוכה של חיסולים, אותם היא מכנה "הרג ממוקד" או "תסכול מקומי", והיא תמיד טוענת שמבצעים מסוג זה באים למנוע פיגועים קרובים.
ההתנקשויות הישראליות האחרונות נגד מנהיגי ההתנגדות הפלסטינית בגדה המערבית שפכו אור חדש על השיטה הישנה החדשה בה השתמשו שירותי הביטחון הישראליים כדי להיפטר מאויביה, בין אם הם פלסטינים או בני לאומים אחרים.
לאחר היעדרות לתקופה קצרה, חזר האויב להשתמש בשיטת החיסול הפיזי נגד צוותי ההתנגדות הפלסטינית בערים ובמחנות הגדה המערבית הכבושה, מבלי לתת לקורבן אפשרות להגן על עצמו או להתנגד לתהליך של חיסול, עם שחר של 23 באוקטובר האחרון התנקש בחייו של השהיד תאמר אל-קילני, מנהיג קבוצת "ארן אל-אסווד", בשכם, על ידי פיצוץ מטען דביק שהונח על אופנוע שחנה בצד הדרך.
רק יומיים לאחר מכן, הוא רצח את השהיד, ואדיח אל-הוואה, המנהיג הבולט של ה"מאורה", באותה עיר, באמצעות מל"טים מתאבדים שרדפו אחריו בתוך הבית שבו היה סגור. לבסוף, וכפי שזה נראה אך לא פחות חשוב, נרצח השהיד פארוק סלמה, מראשי ומייסדי "בריגדת ג'נין", באמצעות "חוליות המוות" שהפתיעו אותו בתפילות ממקלעיהם בזמן שהתכונן לקראת החתונה שלו.
שלושת המבצעים שהוזכרו לעיל עשויים להיות הראשונים מתוך סדרה ארוכה של מבצעי חיסול שיטתיים, אשר לרוב יחליפו פעולות צבאיות מסורתיות, התלויות ברובן בשיטת המצור על מבוקשים בניסיון לעצור אותם, ולעיתים הופכות לפעולות הרג. במיוחד אם האדם מסרב היעד הסגיר את עצמו או הראה התנגדות מול כוחות הכיבוש.
ל"ישראל" יש היסטוריה ארוכה בהיבט המדמם הזה, שהיא מכנה את המונח "הרג ממוקד" או "תסכול מקומי" ליישם.
"מבצעים אלו הם חלק בלתי נפרד מאסטרטגיית ההגנה להתמודדות עם איומים על הביטחון הלאומי או אפילו לשנות את ההיסטוריה במקרים מסוימים", אומר מאיר דגן, ראש המוסד לשעבר, בהצדקת השימוש בשיטה זו, בעוד מקורות מודיעין ישראלים מתארים את התנקשויות כ"גישה קפדנית". "דיוק" משמש רק אם המטרה היא איכותית ומסוכנת, והיא יכולה להיות יעילה מבחינת פיתוח יכולות האויב (ההתנגדות) או העלאת רמת התוכניות המבצעיות ויכולות החימוש שלו.
ממשלת ישראל ניסתה לספק הצדקה משפטית לפעולות הנתעבות הללו, שכן בית המשפט העליון ב"ישראל" קבע כי "הרג ממוקד" הוא סוג של הגנה עצמית לגיטימית נגד מה שהוא תיאר כ"מחבלים".
בתורו, המכון לחקר ביטחון לאומי הכין בשנת 2018 מחקר, שבו סבר כי סוגיית החיסולים הננקטים במסגרת המלחמה ב"טרור" מבטאת מצב של עימות בין שני ערכי יסוד, דהיינו, הביטחון האישי של מתנחלים ישראלים וזכויות האדם של הצד השני (הפלסטינים), וכי הבטחת הביטחון לקטגוריה הראשונה מצדיקה נקיטת מדיניות זו מול הקטגוריה השנייה. עם זאת, ארגוני זכויות אדם מקומיים ובינלאומיים רבים, לרבות מוסדות ישראלים , מתארים את ההתנקשויות האלה כשקולות לביצוע גזרי דין מוות ללא משפט, ושהם מפרים את כל החוקים הקשורים לזכויות אדם. לחיות בלי שאיש יאיים על חייו.
שיטת הרצח במחשבה הישראלית היא התנהגות בסיסית וכלי יסוד שלעיתים עדיפות על כלים אחרים בעדיפות הכרחית. לשירותי הביטחון והמודיעין ב"ישראל" ניסיון רב בתחום זה, אותו עסקו לפני הקמת "מדינת ישראל", וזה מה שיצר בו שפע של אפשרויות ושיטות, גמישות וקלות תנועה אשר אפשרה לה לבצע את פעולותיה באחוזי הצלחה גדולים.
ב"ישראל" מסווגים חיסולים כ"מבצעים מיוחדים" ומאוד פרטיים, כי הם מתרחשים רק בכיסוי כבד של סודיות וחשאיות, שמצידם משיגים גורם הפתעה למטרה שיתנקש. לכן יש לתכנן ולבצע חיסולים בהחלטה ברמה גבוהה, ובביצוע וביצוע מצוידים, מאומנים ומיומנים.
כאן, יש לציין ששני דברים עיקריים השולטים בכל פעולת חיסול הם היכולת והכישורים הגבוהים שחייבים להיות זמינים בצוות הביצוע, והמיקוד הגבוה לנצל את ההזדמנות להרפות את האויב שיתנקש, כלומר ניצול כל פרצת אבטחה עם "האויב" ושימוש בה כדי להשלים את פעולת ההתנקשות בהצלחה.
ובמקרה שיש ליקוי כלשהו, ??אפילו אחוז קטן, באחד משני העניינים הללו, כל התהליך יהיה חשוף לסיכונים גדולים, והוא עלול לסבול מכשל קטסטרופלי, עם תוצאות הרות אסון, בדומה למה שקרה ב. מבצע "מארב אנסריה" בדרום לבנון בחמישי בספטמבר / ספטמבר 1997, בו נהרגו 12 חיילים ציונים מיחידת "שייטת 13", או כפי שקרה במבצע "קצה החרב" ממזרח לחאן יונס בדרום עזה. רצועה בנובמבר 2018.
החלטות החיסול שאושרו מאז הקמת ישות הכיבוש התנהלו בסטנדרטים קבועים ובקרה קפדנית, כשהבולטים שבהם היו גורמי המיקום והגיאוגרפיה ויכולתם של צוותי החיסול להגיע ליעדם במועד. מבלי להיחשף לסיכונים או לנזק.
החלטות אלו היו כפופות גם לקריטריון של חשיבות היעד, מיקומו הארגוני ועד כמה השפיע היעדרה על לכידות סיעתו או מפלגתו, בנוסף למטרה הגבוהה יותר של הירצחו, בין אם מתוך נקמה ובין אם כדי הפיץ מצב של פחד ובהלה בקרב חסידיו או עמיתיו.
חוליות החיסול של "המודיעין הזר" של המוסד ביצעו את הפעולות מחוץ לשטחים הכבושים, בעוד יחידות המסתערבים, כמו "אל-ימאם ואל-דפאן" ואחרות, בפיקוח ובהנחיית שירות ביטחון הפנים הישראלי. השב"כ", ביצע את החיסולים בערים פלסטיניות.
יחידות אלו, שהוקמו במהלך האינתיפאדה הפלסטינית הראשונה בהוראתו הישירה של שר הביטחון הישראלי דאז, יצחק רבין, וכונו "חוליות מוות", ביצעו במהלך עשרים השנים האחרונות למעלה מ-460 התנקשויות. המבצעים הסתכמו מאז הקמת "ישראל" ביותר מ-2,900 מבצעים.
פעולות ההתנקשות שמבצעות הכוחות המיוחדים של האויב מבוססות על כללים בסיסיים שכמעט משותפים לרוב המבצעים, והן תלויות בעיקר באיסוף מידע רב ככל האפשר על איש המטרה.
במקרים מסוימים, תקופת איסוף המידע נמשכת שנים אם היעד נהנה מהגנה אבטחה גבוהה, והוא מאוגד ומועבר בארכיון בתוספת כל מידע חדש שהתקבל, בין אם באמצעות איסוף ציבורי ובין אם באמצעות איסוף סודי, כדי ליהנות מרגע ההחלטה על פירוק. נלקחת, שכן התוכנית המתאימה לתהליך מפותחת על סמך זה כולל פרטים שנראים טריוויאליים, כגון "מגורים, עבודה, טלפון, שמות בני משפחה, חברים לכיתה, שכנים והחנויות מהן הוא קונה את בגדיו וביתו צרכים" ועוד רבים אחרים, בנוסף להסתמכות על המידע שסיפק השימוש של המטרה בטכנולוגיה מודרנית, מה שהפך את החיסולים לקלים ומהירים יותר.
ספציפית, בהקשר זה, אומר המומחה הישראלי לביטחון וצבא יואב לימור: "החיסולים בעבר היו מורכבים מאוד, והצריכו נוכחות פיזית בשטח כדי לבצע את רובם או להפעיל (סוכנים) שנשלחו להביא מידע ספציפי. , אבל הטכנולוגיה היום הפכה את ההתנקשויות להרבה יותר קלות, מכיוון שרוב המטרות שומרים על חייהם בטלפון, במחשב וברשת".
"ניתן כעת לפרוץ את כל המידע הזה כדי לקבל תמונה טובה של היעד הרצוי", הוסיפה לימור. "הנתונים המתקבלים מאיש היעד עשויים לסייע בבניית תמונת מודיעין של יעדים פוטנציאליים אחרים, במיוחד אם הם שייכים לאותה פלג או קבוצה."
בהקשר זה נוכל להסב את תשומת לבם של אנשי ההתנגדות היקרים לכמה "התנהגויות" שיש להימנע ככל האפשר, כדי לא להפוך ל"פערי ביטחון" המסייעים לאויב להגיע אליהן ולמקד אותן.
1- שגרה: איש היעד חוזר על אותן פעולות באותו זמן, באותו מקום ובאותו אופן. זה יאפשר לאויב לפקח, לעקוב ולרגל אחריו, ולנצל את ההזדמנות, המקום והזמן המתאימים לבצע התנקשות או מיקוד עם אחוזי הצלחה גבוהים.
2- מפגשים תקופתיים: השתתפות במפגשים בצורה אינטנסיבית, במיוחד אם הם נמצאים במקומות ידועים, נותנת לאויב אפשרות לאסוף מידע רב ככל האפשר על היעד, ובכך לפתח את התוכנית המתאימה למיקוד.
3- שימוש לרעה בכלי תקשורת: אנו חיים היום לאור המהפכה התעשייתית החמישית, שהפכה את העולם לכפר קטן. התפתחות טכנולוגית זו, למרות יתרונותיה המועילים, טומנת בחובה סכנות וחסרונות. בין החסרונות הללו הוא תורם למעקב אחר תנועות המשתמשים בו ומתן חשיפה מפורטת של כל תנועותיהם, מילותיהם ופעולותיהם. בהתאם לכך, השימוש באמצעים אלו ללא ידע מוקדם, וללא נקיטת אמצעי אבטחה בפיקוח מומחים, הופך לפרצה ענקית המובילה למותו של בעליה.
4- הערכות אבטחה שגויות: חלק מהפקידים חושבים שיש להם חסינות שמגינה עליהם מפני התנקשות. תחושה זו עשויה להיווצר באמצעות הבטחות שנמסרו על ידי צדדים מסוימים, בין אם מקומיים או אזוריים, או שאחרים מאמינים כי האויב מורתע ואינו יכול לשאת את ההשלכות של ההתנקשות בו. לפעמים, היעד תלוי בהערכה של עמדה שגויה על הסביבה הביטחונית שלו.
על סמך האמור ניתן לומר כי השימוש שישראל עושה בשיטה זו, הנשענת על התנקשויות, היא חרב פיפיות, ועלולה להביא לתוצאות סותרות, בניגוד גמור למה שהאויב הציוני מבקש, וכך הדבר המפורסם. הגנרל והפילוסוף הסיני, סון, מתייחס אליו. צו, בספרו שכותרתו "אמנות המלחמה", הוא אומר: "ישנן אינדיקציות ברורות ומפורשות לגבי חשיבות תפקידו של מנהיג צבאי בהשפעה על המורל של חייליו. , וכיצד מותו של מפקד אחד יכול לפעמים לשבור את הקוץ של צבא ענק, אבל באחר הרצח הזה יכול להוות זרז להעלאת המורל ורוח הלחימה של חייליו, שדורשים נקמה ונקמה".
במקרה הפלסטיני, ובאמצעות מאות חוויות שחווינו או קראנו עליהן, לא נוכל להשיג ולו ניסיון מחקר או מעשי אחד המוכיח שמדיניות החיסולים השיגה הרתעה או תרמה להפחתת עוצמת הלחימה. , הוכח בראיות חותכות כי מדיניות מגושמת זו הביאה לדלקת ולהצתה של ההתנגדות ולהרחבת מעגל המעורבים בה ותומכיה בעם, והביאה לאיבוד הצד התוקפן רבים מיסודות ועקרונות הביטחון. שהיא חיפשה, ואיבדה שליטה שהיא זקוקה לה באופן נואש פעמים רבות.
