ישראל מתחת ל"סקילה" הרקטית של פלסטין/ 22 שנה חלפו מאז שיגור הרקטה הראשונה של חמאס | דו''ח של טסנים
ב-26 באוקטובר 2001 שוגרה רקטת ההתנגדות הפלסטינית הראשונה "קסאם" עם טווח של 3 ק''מ, והיום, לאחר 22 שנים מאז, ללוחמים הפלסטיניים יש טילים עם טווח של 250 ק''מ, שכל הערים והיישובים הציוניים נמצאים תחת האש שלהם.
המדור הביטחוני בסוכנות הידיעות טסנים – מוחמד מהדי יזדי: חלפו 22 שנים מאז שיגור הרקטה הראשונה של ההתנגדות האסלאמית הפלסטינית "חמאס", ואנו רואים היום שעקב מאמצי לוחמי ההתנגדות, רקטות קסאם עם טווח של 3 ק"מ הפכו לטילים "עיאש" עם טווח של 250 ק"מ, וכל השטחים הכבושים נמצאים תחת האש שלה, וזה בהחלט לא היה מושג ללא התמיכה הכוללת של הרפובליקה האסלאמית של איראן ובמיוחד הגנרל השהיד חאג' קאסם סולימאני.
כשחלפו 19 ימים מאז תחילת מבצע סערת אל-אקצא, יש לראות אותו כמתקפה הכבדה והמבצע המקיף ביותר נגד המשטר הציוני והשטחים הכבושים. במבצע הזה, בו הופתעו לחלוטין שירותי המודיעין והביטחון של צבא ישראל, נשברה תדמיתו של משטר זה בתחום הריגול והשליטה המודיעינית על קבוצות ההתנגדות הפלסטינית ועל האזור, וגם כמה סמלים של צבא ישראל, בהם כיפת ברזל והטנק "מרכבה", זכו ללעג.
פרסום סרטונים של פינוי צוות הטנק "מרכבה" והצתת הטנק, ושל פגיעת רקטות וטילים פלסטיניים ביישובים ישראליים מראה את ההתקדמות המשמעותית של ההתנגדות הפלסטינית מבחינת מודיעין, לחימה וציוד.
בדו"ח זה, לרגל יום השנה ה-22 לשיגור הרקטה הפלסטינית הראשונה לעבר השטחים הכבושים, נבחן ונציג את כוח הטילים של גדודי "עז א-דין קסאם", הזרוע הצבאית של חמאס.
ב-26 באוקטובר 2001 שוגרה הרקטת הראשונה של ההתנגדות הפלסטינית מרצועת עזה לעבר ישראל. באותה התקופה שיגרו גדודי עז א-דין קסאם הרקטה "קסאם" לעבר היישוב הציוני "שדרות" בעוטף עזה, והחל פרק חדש במאבק של קבוצות ההתנגדות הפלסטינית, שנקרא האינתיפאדה השנייה, וההבדל הגדול ביותר בינה לבין האינתיפאדה הראשונה היה הפיכת אבנים לרקטות.
ממש בתחילתה של האינתיפאדה השנייה הקים המשטר הציוני את גדר המערכת בין השטחים הפלסטיניים לשטחים הכבושים, והגבלה זו בעזה הובילה את לוחמי ההתנגדות להצטייד ברקטות ולהצליח להילחם בכובשים מתוך עזה.
רקטת קסאם נקראה על שמו של שייח "עז א-דין אל-קסאם", מנהיג המוג'אהדים, שמילא תפקיד חשוב בעידוד הפלסטינים להילחם בקולוניאליזם ולאחר מכן בכיבוש הישראלי. עז א-דין אל-קסאם היה איש דת שנולד בכפר "ג'בלה" בסוריה והיה אחת הדמויות המובילות במאבק וסמל לאינתיפאדה הערבית נגד השלכות הסכם סייקס-פיקו, במיוחד הסעיף הקשור להנחת היסודות לכיבוש פלסטין.
כשאנו מדברים על רקטות קסאם צריך להזכיר גם את "עדנאן אל-גול", אחד המפקדים של גדודי קסאם, שהחליף את "יחיא עיאש", גיבור ההתנגדות הפלסטינית, ותכנן ויצר מערכות רקטות קסאם. הוא מילא תפקיד משמעותי בהצטיידות ובשיפור כלי הנשק של ההתנגדות, ובמובן מסוים קוראים לו "אבי הרקטות" של פלסטין. מפקד הטילים הזה נרצח ב-21 באוקטובר 2004 באמצעות פיצוץ מכוניתו בידי הציונים.
ירי הרקטה הראשונה היה תחילתו של שינוי המשוואה בקרבות הפלסטינים. למרות שההתנגדות הפלסטינית הייתה בתחילת דרכה בייצור רקטות וטילים ולמרות המצור המקיף וחוסר הגישה לטכנולוגיה וחומרים לייצור, עצם רעש הרקטות והפעלת אזעקות ביישובים הציוניים ושיגור טילי יירוט של מערכת כיפת ברזל היו אזהרה מפני עתיד קשה יותר לישראל.
תהליך ייצור ושיפור הרקטות הפלסטיניות התקדם במהירות, ובמבצע "חרב הקודס" ב-2021, מספר הרקטות שנורו ביומיים הראשונים של העימות הגיע ל-1600, לפי הנתונים שפורסמו, שהיה הרבה יותר ממספר הרקטות שנורו בעימותים ב-2019, שעמד על 1070.
לפי הנתונים, לוחמי ההתנגדות הפלסטינית שיגרו 1050 רקטות בלילה הראשון לחרב הקודס. המספר הגדול כל כך העיד על יכולת ההתנגדות בייצור רקטות וטילים בכמות גבוהה, הטילה מחיר כבד על הישראלים על ירי טילי היירוט "טמיר" על מנת להתמודד איתם, וגם חשף את חוסר היכולת של כיפת ברזל ליירט ולהשמיד את כמות הרקטות הזו.
מערכת כיפת ברזל תוכננה בשנת 2011 במטרה להתמודד עם איומים בגובה נמוך ובטווח של 4-70 ק"מ והופעלה במטרה להגן על יישובים ואזורים רגישים במשטר הציוני. כל מערכת כיפת ברזל כוללת מכ"ם EL/M2084, מרכז בקרה ופיקוד ושלושה משגרים, וכל משגר מסוגל לשאת ולירות 20 טילי טמיר. בסך הכל 12 מערכות כיפת ברזל משמשות להגנה על שמי השטחים הכבושים.
אבל פגיעת טיל סמוך לכור הגרעיני בדימונה ב-2021 עוררה ספקות חמורים לגבי יכולתו של צבא המשטר הזה להגן על שמי השטחים הכבושים והראתה שגם למערכת כיפת ברזל יש חולשות רבות. ראשית, מספר המערכות הקיימות אינו מסוגל לכסות את כל השטחים הכבושים, ולפיכך, במקרה של מלחמה רב-זירתית, מערכת זו לא תוכל לענות להתקפות רקטות וטילים, וההגנה האווירית של ישראל בגובה נמוך תהיה פגיעה מאוד. שנית, מערכת זו אינה מסוגלת ליירט טילים ורקטות המשוגרים ממרחק של פחות מ-4 ק''מ בשל חוסר זמן לזיהוי וליירוט המטרה, והרחבת משגרי טילים של ההתנגדות במרחק זה נחשבת לאיום חמור על המערכת הזאת.
מערכת כיפת ברזל גם אינה מסוגלת ליירט מטרות בעלות מהירות גבוהה שמשך הטיסה שלהן פחות מ-28 שניות. מצד שני, אחת מנקודות התורפה של מערכת זו היא חוסר היכולת להתמודד עם נפח גדול של רקטות, ומסיבה זו קבוצות ההתנגדות משגרות רקטות בכמות גבוהה.
בנוסף, לפי מידע שפורסם, כל טיל טמיר של כיפת ברזל עולה 40000-100000 דולר, בעוד שמחיר כל רקטה של ??הקבוצות הפלסטיניות הוא 1000-5000 דולר.
יש לציין כי מספר הרקטות ששוגרו בלילה הראשון למבצע חרב הקודס היה שווה למספר הרקטות הכולל ששוגרו ב-2019, ובמהלך שנת 2020 שוגרו רק 170 רקטות על ידי ההתנגדות נגד הציונים, בשל העובדה שהסכסוכים לא הסלימו.
אמנם בהתחלה רקטות אלו לא היו בעלות הדיוק והעוצמה הדרושים, אך שופרו בהדרגה האיכות והדיוק של הרקטות של ההתנגדות האסלאמית בהשוואה לעבר, עד שמתקני הנפט והאנרגיה של המשטר הציוני נפגעו על ידי הרקטות והטילים של ההתנגדות הפלסטינית במהלך מבצע חרב הקודס, וזה הוכיח את הדיוק הגבוה שלהם בפגיעה במטרות.
רקטה פלסטינית פגעה ביישוב הציוני "שדרות"
***
מאפיינים של רקטות וטילים של ההתנגדות הפלסטינית "חמאס"
שם | טווח | שנת הייצור |
|---|---|---|
קסאם | 3 ק''מ | 2001 |
קסאם 2 | 9-12 ק''מ | 2002 |
קסאם 3 | 15-17ק''מ | 2005 |
M-75 | 75-80 ק''מ | 2012 |
סג'יל | 40-55 ק''מ | 2014 |
J-80 | 80 ק''מ
| 2104 |
R-60 | 60 ק''מ | 2014 |
Q-20 | 12-20 ק''מ | 2021 |
SH-85 | 85 ק''מ | 2021 |
A-120 | 120 ק''מ | 2021 |
עיאש 250 | 250 ק''מ | 2021 |
| רג'ום | לא הוכרז | 2023 |
לאחר דגמים של רקטות קסאם, חמאס חשף את הטיל "M-75" בשנת 2012, שהיה הטיל הראשון לטווח הארוך של פלסטין. הטיל הזה עם טווח של 75-80 ק''מ הצליח לפגוע לראשונה בשדה התעופה בן גוריון בתל אביב.
לאחר מכן ולאחר חשיפת הטיל "סג'יל", שהיה לו טווח קצר יותר מהדגם הקודם אך לראש הנפץ שלו היה כוח הרס גבוה יותר, הטילים "J-80" עם טווח של 80 ק"מ, "R-60" עם טווח של 60 ק"מ, "Q-20" עם טווח של 20 ק"מ ו-"5SH-8" עם טווח של 85 ק"מ הצליחו לעבור את מערכת ההגנה האווירית כיפת ברזל של הציונים ולפגוע בתל אביב ובמטרות נוספות.
תהליך ייצור הרקטות והטילים הפלסטיניים נמשך עד שהופעל הטיל הראשון עם טווח של 120 ק"מ בשם "A-120", לזכרו של המפקד השהיד "ראאד אל-עטאר", במבצע חרב הקודס, ועם ראש נפץ הרסני פגע בעיר הקודס הכבושה שנמצאת במרחק של כ-100 ק''מ מרצועת עזה, והרג ופצע מספר ציונים.
אבל נקודה נוספת שיחידת הטילים של גדודי אל-קסאם התמקדה בה הייתה טווח הטילים, וב-2021 (בעיצומו של מבצע חרב הקודס), היא חשפה קלף מנצח חדש. "עיאש 250" עם טווח של 250 ק''מ היה טיל חדש שחמאס חשף, וכל השטחים הכבושים הם על הכוונת של הטיל הפלסטיני החדש.
הטיל הזה נקרא על שמו של השהיד "יחיא עבדול-לטיף עיאש" שכונה "המהנדס" של גדודי עז א-דין קסאם. עיאש היה סיוט עבור הישראלים, אשר הקשה עליהם לישון במשך כמה שנים, והוא הנחית מכות קשות על הציונים באמצעות ארגון מספר רב של פעולות איסתישהאדיות. הוא נרצח לבסוף ב-5 בינואר 1996 על ידי צוותי טרור של השב"כ באמצעות פיצוץ נפץ שהוטמן בטלפון הסלולרי שלו.
עיאש-250 במשימה הראשונה שלו פגע בשדה התעופה רמון במרחק של כ-225 ק''מ מרצועת עזה בדרום השטחים הכבושים, כדי להראות שהסיוט של ישראל עדיין חי וש"עיאש" מטיל צל על כל השטחים הכבושים. כמו כן, ביום השביעי למבצע סערת אל-אקצא, גדודי עז א-דין קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס, תקפו לראשונה את צפון פלסטין הכבושה באמצעות טיל עיאש 250.
תהליך זה נמשך עד שבמקביל לפתיחת מבצע סערת אל-אקצא, גדודי אל-קסאם חשפו את מערכת הטילים החדשה שלהם בשם "רג'ום" (כלומר סקילה). לטענת גדודי אל-קסאם, טילי רג'ום שימשו ברגעים הראשונים של מבצע סערת אל-אקצא לכיסוי חציית גדר המערכת על ידי לוחמי ההתנגדות וכניסתם ליישובים הציוניים בעוטף רצועת עזה. לא פורסם מידע נוסף על מאפייני רג'ום, אך לפי התמונות שפורסמו ושמה של מערכת זו, נראה כי היא משגרת מטח רקטות ואין לה טווח גבוה בהשוואה לרקטות קודמות של חמאס.
עוצמתם ויכולתם של הרקטות והטילים של ההתנגדות הפלסטינית הגיעה לרמה כזו ששוגרו יותר מ-5000 רקטות וטילים לעבר יישובים ציוניים רק ביום הראשון למבצע סערת אל-אקצא, ונמשכים השיגורים הללו עד היום, היום ה-19 למבצע הזה, והותקפו ערים כמו שדרות, אשדוד, אשקלון, באר שבע, תל אביב וכו'.
כמו כן, מפקדי ההתנגדות הכריזו כי שיגורי הרקטות האלה יימשכו לעת עתה, וזה מראה שמאגרי הטילים של ההתנגדות הפלסטינית מלאים.
מה שנדון עד כה בדו"ח הזה היה רק ??יכולת הטילים של גדודי אל-קסאם של חמאס, אך יש לשקול גם את יחידת הטילים של "פלוגות אל-קודס", הזרוע הצבאית של ארגון ההתנגדות הג'יהאד האסלאמי.
בין הרקטות והטילים של ארגון הג'יהאד האסלאמי הם: "בדר 3" עם טווח של יותר מ-40 ק''מ, "בוראק 40", "בוראק 70" ו"בוראק 85" גרסה של הרקטה "פג'ר 5", "בוראק 100" גרסה משופרת של בוראק 70 והטיל החזק ביותר של הג'יהאד האסלאמי "אל-קאסם", שנקרא על שמו של הגנרל השהיד "חאג' קאסם סולימאני", לפי הכרזת בכירים בפלוגות אל-קודס. לפי המידע שפורסם, לטיל אל-קאסם יש ראש נפץ של 400 ק"ג, והוא בעל עוצמת הרס גבוהה מאוד.
כמו כן, ימים ספורים לפני מבצע סערת אל-אקצא, פלוגות אל-קודס חשפו במהלך המצעד הצבאי שלהן לרגל 36 שנים להקמת תנועה זו טיל חדש, שעליו היו שלושה סימני שאלה, ולא פורסם שום מידע לגביו.
בנוסף, פלוגות אל-קודס של ארגון הג'יהאד האסלאמי הכריזו בהודעה שפרסמו ביום זה כי הטילים החדשים של יחידה זו הם מהדגם המשופר של "בוראק 10", "בוראק 60" ו"בוראק 85", וכי היחידה הרקטית של הג'יהאד האסלאמי מצוידת בגרסה משופרת של הרקטה "בדר 3" עם ראש נפץ במשקל 400 ק"ג.
***
אבל איך הפכו האבנים של הפלסטינים לרקטות ולטילים? ברור לכולם שאלמלא התמיכה הכוללת של הגנרל השהיד חאג' קאסם סולימאני והתמיכה והסיוע של האלוף חאג' "חסן טהראני מוקדם", ארסנל הטילים של ההתנגדות הפלסטינית לא היה מופעל כל כך מהר. לדברי כל הגורמים והמומחים בתחום פלסטין, הגנרל סולימאני הצליח לפתוח פרק חדש במאבקם של הלוחמים הפלסטיניים באמצעות התכנון שלו להעברת הרקטות "פג'ר 3", "פג'ר 5" ו"גראד" לחזית ההתנגדות.
אבל הסיפור הזה לא הסתיים כאן וחאג' קאסם לא הסתפק רק בהעברת רקטות לאזור הנצור הזה, ובאמצעות אבי הטילים של משמרות המהפכה, הוא הצליח להעביר לקבוצות ההתנגדות את הידע של ייצור רקטות מהחומרים הזמינים בפלסטין כדי שיוכלו להקים מפעל רקטות וטילים בעזה.
אחד מחבריו של האלוף השהיד טהראני מוקדם אומר בהקשר זה: במהלך מבצע עופרת יצוקה תמכו כל מדינות העולם במשטר הציוני, וישראל הגבירה את התקפותיה על רצועת עזה. מכיוון שלא ניתן היה להעביר ציוד לחזית ההתנגדות באזור הזה, בשבוע האחרון של המבצע הזה הגיע מכתב בכתב יד של השהיד טהראני מוקדם לכוחות ההתנגדות בפלסטין, שהכיל אותן הוראות לייצור רקטות וטילים שפגעו בכובשים הציוניים.
תמונה של חאג' קאסם סולימאני בעזה
אלו דבריהם של בכירי ההתנגדות הפלסטינית בנוגע לתפקידו של חאג' קאסם בקידום היכולות הצבאיות והטילים של פלסטין:
איסמעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית של חמאס: המפקד השהיד סולימאני השקיע את כל חייו בתמיכה בפלסטין, ואני מצהיר כי המפקד הגדול הזה הוא השהיד של הקודס.
זיאד אל-נח'לה, מזכ"ל הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני: הכוח והיכולות שהשיגה עזה היום הם תוצאה של מאמציו הגדולים של השהיד סולימאני. הצעד האסטרטגי של הגנרל סולימאני החל בהעברת טילים ונשק לרצועת עזה, והנושא הזה היה כמו נס, והיה קשה מאוד מבחינה טכנית, ביטחונית והיתכנות, אבל זה נעשה. הגנרל סולימאני פעל בעצמו למען מטרה זו ונסע למדינות רבות ותכנן תוכניות וסידורים להעברת הנשק הזה ואכן הנשק הזה הגיע לעזה. באמצעות אותם כלי נשק וטילים שהגנרל סולימאני העביר לרצועת עזה, נפתחה הדרך להפצצת תל אביב.
מוחמד אל-ברים, מנהל לשכת התקשורת של ועדות ההתנגדות: חאג' קאסם היה מי שתמך בהתנגדות הפלסטינית בכל מיני כלי נשק ויכולות כדי להגיע למצב שבו היא נמצאת היום. השהיד חאג' קאסם היה מי שהחליט לשלוח רקטות פג'ר לעזה ולפלסטין. חאג' קאסם היה האדם הראשון שהכניס טילי גראד לעזה, וטילים אלו נכנסו לעזה לאחר נסיגת המשטר הכובש, וההתנגדות הפלסטינית הצליחה לתקוף מטרות חשובות במרחק של 20-40 ק"מ באשקלון ובבאר שבע. למרות מאמצי האויב הציוני לשלול את יכולות ההתנגדות הפלסטינית, תל אביב הופצצה בטילי פג'ר 3 ופג'ר 5 מרצועת עזה לראשונה בתולדות ההתנגדות הפלסטינית. וההישג הזה היה תוצאה של הפיקוד של חאג' קאסם סולימאני, שניהל ופיקח על המבנה הצבאי הזה ברצועת עזה וכן על העברת נשק ללוחמים ולהתנגדות.
בכיר בחזית העממית לשחרור פלסטין: כולנו יודעים שהשהיד קאסם סולימאני מילא תפקיד מרכזי בהשגת עצמאות ברמה זו בתחום ארסנל טילים בהתנגדות הפלסטינית. היינו בתיאום עם ארגון חמאס בנושא הטילים ובייצור מנוע, ראש נפץ ומערכת מונחית של טילים. כל הצעדים הללו בוצעו בידיעתו ובפיקוחו של השהיד קאסם סלימאני, והנושא הזה היה נושא אסטרטגי וחשוב מאוד עבורו. כיום, להתנגדות הפלסטינית יש טיל עם טווח של 250 ק''מ; טיל ששוגר לעבר שדה התעופה רמון וגם נמל עקבה ואילת. כלומר, תפקידו הישיר והתמיכה האישית של הגנרל סולימאני הביאו לפיתוח יכולות אלו.
עכשיו, למרות שחאג' קאסם לא חי כדי לראות היום שהרקטות של ההתנגדות הפלסטינית השתנו מרקטת קסאם עם טווח של 3 ק"מ לטיל עיאש עם טווח של 250 ק"מ וכל השטחים הכבושים נמצאים תחת האש שלהם, אבל בהחלט, תהליך הפיתוח וההצטיידות של טילי ההתנגדות יימשך על בסיס פעולותיו ומאמציו של הגנרל סולימאני עד ליום שחרור פלסטין.
