שש נקודות על הקרב ברפיח; הגורם המכריע בעתידה של פלסטין
הקרב ברפיח נחשב לקרב המכריע ביותר של ההתנגדות הפלסטינית מאז 1967, שיכול לקבוע את גורלה של פלסטין בעשורים הבאים, כי כישלונו של הצבא הישראלי ברפיח יוביל לנסיגות וכישלונות גדולים יותר של המשטר הזה בעתיד
לפי המדור לעניינים בינלאומיים בסוכנות הידיעות טסנים, המשטר הציוני החל את פעולתו הצבאית המצומצמת ברפיח לפני שלושה ימים, מבלי לשים לב לבקשות הקהילה הבינלאומית ואפילו בעלות בריתה המערביות.
הגעת הטנקים של המשטר הציוני למעבר הגבול ברפיח התרחשה כשחמאס הסכים לטיוטה לעסקת שבויים שהוצגה במשא ומתן בקהיר בנוגע, אבל ישראל נכנסה לרפיח מבלי לשים לב למאמצים האזוריים והבינלאומיים לעצור את המלחמה.
מבדיקת הנסיבות בשדה הקרב והמצב הפוליטי והבינלאומי בהתקפה זו, עולות כמה נקודות חשובות:
1. המתקפה הקרקעית של כוחות המשטר הציוני לא הייתה מקיפה מבחינת כמות הכוחות וההיקף המבצעי, ורק שתי חטיבות משוריינות 401 ו-84 של אוגדה 162, נעו לאורך קו הגבול המכונה "ציר פילדלפי" - אזור הגבול בין רצועת עזה למצרים – ולא נכנסו לאזור הפריפריה. זאת בעוד שהיה צפוי שמבצע זה יהיה מקיף יותר מזה בשל התעמולה הציונית הענפה.
2. למרות שהמתקפה האמורה הייתה מצומצמת מהצפוי, היא הייתה מוגזמת בכלי תקשורת. הטנקים הישראליים תקפו את סמלי עזה ברפיח, ויחידת התקשורת של צבא המשטר הציוני הציגה את הגעת הטנקים עם דגלים גדולים ובצילום מלמעלה, כדי להעביר את המסר הזה לקהל שההיבט התקשורתי של המבצע הזה חשוב יותר. כנראה, ההגזמה התקשורתית הזו יכולה להוות סימן למאמצי נתניהו למכור את המבצע המצומצם הזה במחיר גבוה יותר לחברי הממשלה הקיצוניים שלו, כדי שיוכל לקדם את המשא ומתן לעסקת השבויים.
3. חוסר התגובה של מצרים להפרת הסכם קמפ דייוויד (1979) והגעת הטנקים הישראליים לקו הגבול (אזור D) לאחר 45 שנים ראוי לבחינה. יש הטוענים שקהיר קיבלה מתל אביב ויתור כלכלי או מדיני, ויש הטוענים שהישראלים הצדיקו את נוכחותם של כוחות השריון ברפיח בהתייחסות לנוכחות כוחות שריון של הצבא המצרי בסיני באמתלה של לחימה בתנועות סלפיסטיות. עוד דווח ב"הארץ" כי תל אביב הבטיחה לקהיר שלא תפגע במתקני הגבול ברפיח.
4. המתקפה המצומצמת הזו העלתה את ההנחה שהציונים רוצים לנצל את המצב הזה למבצע צעד אחר צעד. במקביל להמשך המשא ומתן לעסקת השבויים בקהיר, הציונים מתכוונים למנף את המתקפות בתוך רפיח שלב אחר שלב כקלף מנצח חשוב במשא ומתן עם חמאס.
5. בנימין נתניהו ציפה שחמאס לא יסכים לטיוטת ההסכם שהוצגה, אך חיזוי המשחק על ידי "יחיא אל-סינוואר" הפעילה לחץ פוליטי על ראש ממשלת המשטר הציוני. הצהרת חמאס בדבר הסכמתו לעסקת חילופי השבויים גרמה למעשה לצבא הישראלי לתקוף את רפיח מוקדם מהמתוכנן. זה היה בנסיבות שבה מפגינים רבים מילאו את הרחובות בתל אביב, כדי שנתניהו יהיה במצב חלש יותר.
6. מבחינה אסטרטגית נראה שבנימין נתניהו מתכוון להמשיך במלחמה הזו לפחות עד הבחירות לנשיאות ארה''ב, כדי שנושא זה יוביל לתבוסתו של ביידן ולחזרתו של טראמפ לבית הלבן. אם התרחיש הזה יתממש, סיום המלחמה אינו אומר רק נפילת הממשלה, אלא יש להמתין לשלב השני של המתקפות של הציונים. סביר להניח שאם רפיח תיפול וטראמפ יחזור לבית הלבן, תהיה לנתניהו הזדמנות לפנות את תושבי עזה מאזור זה דרך הרציף החדש שבנה הצבא האמריקני כסיוע לתושבי עזה ,ככל הנראה.
הקרב ברפיח נחשב לקרב המכריע ביותר של ההתנגדות הפלסטינית מאז 1967, ומבחינת ההכרעה, הוא מזכיר את "קרב סטלינגרד" במלחמת העולם השנייה; בו נקבעו המנצח והמפסיד הסופי שלו ביום האחרון. אם הציונים יצליחו להביס את ההתנגדות הפלסטינית בעזה ולייצב את מעמדה הצבאי, הם יוכלו לממש את הקמת מדינה יהודית גדולה. אדרבא, כישלון הצבא הישראלי ברפיח יוביל לנסיגות וכישלונות גדולים יותר של המשטר הזה בעתיד.
