בשבועות האחרונים חלה עלייה בדיווחים ברשתות החברתיות ובפלטפורמות תקשורת שונות אודות זמינותם של תצלומי לוויין ברזולוציה גבוהה של אתרים רגישים ומסווגים בישראל, כולל הקריה למחקר גרעיני בדימונה (קמ"ג), בסיסים צבאיים, ופעילות קרקעית ואווירית של צה"ל בעזה ובגבולות נוספים. תצלומים אלה זמינים לצפייה חופשית לציבור הרחב באמצעות שירותי מפות וניווט פופולריים כמו Google Maps ו-Apple Maps, ולעיתים אף בלחיצת כפתור.
במה שנראה ככשל מתמשך של מערכת הביטחון הישראלית להתמודד עם ההתפתחות הטכנולוגית בתחום חישה מרחוק, מתברר כי כבר שנים ארוכות קיימת אפשרות ממשית לרכוש או לצפות בתמונות רגישות של אתרים מסווגים בישראל – באמצעות חברות מסחריות זרות.
החוק האמריקני "תיקון קייל-בינגמן", שנחקק ב-1997 מתוך מטרה להגביל פרסום תצלומים ברזולוציה גבוהה של ישראל, איבד למעשה מהרלוונטיות שלו כאשר לווייני צילום שאינם אמריקאיים החלו לספק שירותים איכותיים בהרבה – עד לרמה של 0.4 מטר לפיקסל. חברות צרפתיות, דרום קוריאניות ואחרות, עקפו בפועל את ההגבלות האמריקניות והפכו את המידע לבעל תפוצה גלובלית – וללא כל מגבלה אפקטיבית.
למרות שהאיום היה ידוע עוד לפני למעלה מעשור, ממשלות ישראל בחרו להימנע מצעדים מעשיים להתמודדות. גם עם פרסום צילומים עדכניים של קמ"ג ומתקנים אסטרטגיים אחרים, ממשיכים משרד הביטחון ודובר צה"ל במדיניות שתיקה – ללא תגובה רשמית, ללא הסברה, וללא תוכנית פעולה שקופה לציבור.
