הגידול החד של ההוצאות מומן בעיקר באמצעות הגדלת הגירעון התקציבי, שהגיע ב-2024 ל-6.8% מהתוצר. בנק ישראל מעריך כי ההוצאה הציבורית בטווח הבינוני (2030-2026) צפויה לגדול בכ-13 מיליארד דולר בשנה, לעומת הערכתו לפני המלחמה. על פי הדיווח, ישראל מימנה את המלחמה בעזה על ידי עלייה בחוב הציבורי שלה, שהגיע לכ-68% מהתוצר.
בנסיבות אלה, מאז תחילת 2025, בחשב הכללי הפסיקו לפרסם את עלויות המלחמה העדכניות, ואת התנתונים על כך שכמה יעלה חידוש המלחמה ברצועת עזה; בעוד שעד סוף 2024, החשכ"ל (החשב הכללי) פירסם מדי חודש את עלויות המלחמה המפורטות בדו"חות הביצוע של תקציב המדינה. אבל הפרסום הופסק מינואר 2025.
בעקבות סיום הפסקת האש וחידוש המלחמה ברצועת עזה, נתונים משוערים מראים הגדלה בשיעור ניכר מאוד של הוצאות צבא ישראל. בשיא המלחמה, מחודש אוקטובר ועד סוף שנת 2023, עלה יום לחימה אחד לתקציב המדינה כ-125 מיליון דולר. בראשית שנת 2024 ירדה העלות לכ-100 מיליון דולר ועם שחרור מאסיבי של חיילי מילואים בקיץ שעבר ירדה העלות היומית לכ-21 מיליון דולר.
אבל כעת יש חשש בקרב הרשויות הישראליות שהעלות שכבר עולה מחדש, תגיע לכ-60 מיליון דולר ליום. הדבר החשוב הוא שהעלייה בהוצאות המלחמה כתוצאה מחידוש המלחמה בחזית עזה לא נחזתה בתקציב המדינה לשנת 2025. אם תרחיש זה יקרה, הגירעון יעלה מהר מאוד מ-4.7% ל-4.9%. יצוין שכאשר מתקרבים לשנת בחירות (2026) אין סיכוי שהממשלה תעלה עוד מיסים ולפיכך סבורים כלכלנים כי המשך הלחימה תחייב גידול בגירעון.
למרות שהצעת חוק התקציב ל-2025 לא כלל את ההוצאות הגוברות של המלחמה ברצועת עזה, הנתונים הכלולים בהצעת החוק מראים כי תקציב הביטחון של ישראל השנה יעמוד על כ-28 מיליארד דולר, וזהו קפיצה משמעותית. אבל מחיר המיליטריזם הזה הוא על חשבון מגזרי הרווחה, השירותים, החינוך וזכויות המיעוטים.
קיצוץ בתקציב למגזר הערבי
לאחר אישור תקציב המדינה ל-2025, נחשף כי יקוצצו 500 מיליון דולרים מתוך התקציבים המיועדים לחברה הערבית. למעשה, הממשלה הימנית של נתניהו החליטה לקצץ בתקציב לפיתוח המגזר הערבי כדי לממן את המלחמה. בהתאם לכך, יש לצפות כי יצומצמו תקציבי החינוך, התחבורה, השיכון והבנייה, מענקי האיזון, הרווחה, העבודה והגברת האוריינות הדיגיטלית המיועדים לחברה הערבית, דבר שתהיה לו השפעה שלילית מהירה וישירה על ההזדמנויות לתעסוקה והשתלבות במשק הישראלי בעבור הצעירים הערביים.
פגיעה בענף החקלאות
במהלך המלחמה שהחלה לפני 18 חודשים דווח על פגיעה משמעותית בחקלאות הישראלית, כאשר 32% משטחי החקלאות נמצאים באזורי העימות בדרום וצפון הארץ. לפי הדו''ח, הירידה החדה במספר העובדים הזרים, שהגיעה עד ל- 59% בחודשים הראשונים למלחמה, גרמה לאובדן של 228 אלף טונות תוצרת חקלאית. מאחורי המספרים מסתתרת מציאות קשה - 1.5 מיליון ישראלים חיים כיום באי-ביטחון תזונתי. המשמעות היא שהנזק שגרמה המלחמה לתוצרת חקלאית גרם לעליית מחירי הירקות והפירות בשוק, מה שהפחית את כוח הקנייה של הישראלים למזון, בנוסף לנזק שגרמה המלחמה לעסקים.
ירידה בחוסן הכלכלי של האזרחים
זו השנה הרביעית ברציפות בה מתפרסם מדד "פעמונים", המורכב ממספר פרמטרים שמשקפים את מצבם הכלכלי של הישראלים. המדד מעיד על ירידה בחוסן הכלכלי של הישראלים, מגמה שנמשכת בשנים האחרונות. 45% מהישראלים דיווחו שבשנת 2024 מצבם הכלכלי הורע, ו-31% מהישראלים דיווחו שוויתרו על רכישת מוצרים בסיסיים.
הדבר החשוב הוא שהפגיעה במצבם הכלכלי של תושבי הצפון והדרום, חזית המלחמה, דווח כגרוע בהרבה. כ-70% מהמפונים מהדרום והצפון במלחמה דיווחו שוויתרו על רכישת מוצרים בסיסיים בשל חוסר הכנסה. גם 50% מהמפונים דיווחו שהיכולת שלהם להתמודד עם אתגרים וקשיים נפגעה בשנה האחרונה. לפי הדו''ח, הבעיות הכלכליות צפויות לפגוע השנה בעיקר בשתי אוכלוסיות שהושפעו מהמלחמה – המפונים והמילואימניקים, שעזבו את מקום עבודתם.
עלייה במחירי הדיור
האינפלציה בישראל והנזקים שנגרמו כתוצאה מהמלחמה אינם מוגבלים למזון או לאנרגיה (חשמל, מים וגז). תחום נוסף שבו הופעל לחץ כלכלי משמעותי על תושבי השטחים הכבושים הוא יוקר הדיור הגבוה. בשנה שעברה עלו מחירי הדיור ב-7.7%. הסיבה לבעיה זו קשורה לחלוטין למלחמה שהחלה באוקטובר 2023. כתוצאה מכך, יותר מ-20 אלף עובדים זרים (לא פלסטינים) הפעילים בענף הבנייה עזבו את ישראל עקב חששות ביטחוניים. מצד שני, הממשלה הפסיקה להנפיק היתרי עבודה ל-80000 עובדים פלסטיניים, שרובם תושבי הגדה המערבית. עקב מחסור בכוח אדם, הושעו פרויקטי בנייה. התוצאה של התפתחויות אלו הייתה נזק חמור לענף הבנייה. למעשה, ענף הבנייה ספג את הנזק הגדול ביותר במהלך המלחמה, אחרי ענף התיירות.
מחירי הדירות עלו עקב ירידה בהיצע. אבל זה לא סוף הבעיה הזו. זעזוע חדש פקד את שוק הדיור בשנת 2025, בעקבות החלטת משרד האוצר להעלות את מס הערך המוסף ל-18% במטרה לממן את הגירעון התקציבי ואת הוצאות המלחמה. החלטה זו העלתה את מחירי הדירות והקשתה על קניית בית.
כמו כן, מכיוון שכעת בצל המלחמה המתמשכת, רוב העובדים הפעילים בענף הבנייה אינם פלסטינים וחברות הבנייה חייבות לשלם אגרות למשרד האוצר להעסקת עובדים זרים, משתנה זה מתווסף לגורמים קודמים לעליית מחירי הדיור השנה. בעוד שקבלנים אינם חייבים לשלם אגרות על עובדים פלסטיניים, ולכן, לפני המלחמה הזו, הקונה הסופי לא נשא בעלות כזו.
הורדת דירוג האשראי של ישראל
אחד האירועים הכלכליים החשובים בישראל כתוצאה מהמלחמה הוא הורדת דירוג האשראי שלה בעולם. בהקשר זה, שלוש סוכנויות דירוג אשראי - S&P, Fitch ו- Moody's- הורידו את דירוג האשראי של ישראל בשנה שעברה. הורדת דירוג אשראי משמעותה עלייה בסיכון ההשקעה, מה שעלול לגרום לירידה בהשקעות מקומיות וזרות, ואף ליציאת הון מהשטחים הכבושים. עיקר השלכותיה באים לידי ביטוי בצמצום הכנסות המדינה ומתן שירותים וכן בעלייה באינפלציה ובאובדן מקומות עבודה. בסופו של דבר, מצב זה מגביר את העוני.
למרות שהפסקת האש בעזה בתחילת 2025 הגבירה מעט את התקווה לשינוי בדירוג האשראי, עם חידוש המלחמה והיעדר חזון לסיום המלחמה, חברות בינלאומיות אלו שמרו על השקפתן השלילית על הכלכלה הישראלית, והזהירו כי המשטר הציוני עלול להתמודד עם ירידה נוספת בדירוג האשראי.
לכן, למלחמה שהחלה באוקטובר 2023 ונמשכת עד היום היו השלכות כלכליות משמעותיות על תושבי השטחים הכבושים, שהבולטות שבהן הן העלייה במספר הנזקקים והאנשים מתחת לקו העוני, העלייה באינפלציה, גירעון תקציבי וחוב ממשלתי גובר. כל עוד שורר מצב המלחמה, הממשלה נותנת עדיפות להוצאות הביטחוניות, ולכן, אם עלויות אלו ימשיכו לעלות, ייאלצו הרשויות הישראליות לצמצם עוד יותר את תקציבי הרווחה, החינוך, התחבורה והתשתיות, מה שמשמעותו ירידה ברמת החיים ושיבוש במתן השירותים.