שוב אזעקות, שוב השבתות – ושוב שיגור טיל בליסטי מלב תימן לעבר ישראל. בפעם השלישית תוך יומיים, החות'ים משגרים מסר ברור – וישראל, כך נדמה, נותרת במגננה. אף שצה"ל תמיד טוען שהטילים יורטו בהצלחה, עצם העובדה שהוא נורה, עבר את הגבולות האוויריים של מדינות במזרח התיכון, ודרש הפעלה של מערכות הגנה ושיתוק זמני של נתב"ג – מעלה שאלות קשות על מוכנותה של ישראל להתמודדות עם האיום המתפתח מדרום.
לפי דובר צה"ל, מערכת "חץ 3" הצליחה ליירט את הטיל, אך זהו כבר התקף שלישי בפרק זמן קצר – תדירות שמערערת את תחושת הביטחון של האזרחים. בכל אחד מהמקרים, לא היו נפגעים – אך המציאות שבה מדינה שלמה מתעוררת לפנות בוקר לקול האזעקות הפכה לשגרה מסוכנת.
על אף הצהרות הממשלה על פעולה נחושה, תקיפות חיל האוויר בתימן, כולל במבצע "שקיעות אדומות", לא השיגו הרתעה אפקטיבית. השיגורים נמשכים, והחות'ים מצהירים בפומבי כי ימשיכו ואף יסלימו את התקפותיהם – הצהרות שמתממשות בפועל.
גורמים בציבור שואלים: האם ההסתמכות הבלעדית על מענה צבאי בתימן, ללא יוזמה מדינית או דיפלומטית, מועילה או מזיקה? האם תגובה שמתמקדת רק בתגובה מהאוויר, מבלי לנקוט צעדים אסטרטגיים רחבים יותר, מצליחה באמת לשנות את המציאות?
בזמן שהחות'ים מתגאים ביכולתם לשבש את התעופה והחיים התקינים בישראל, נראה שישראל מסתפקת בציוצים של "יירוט מוצלח" – אך ממעיטה להתמודד עם השאלה העמוקה יותר: איך ייתכן שממשלה בלב תימן, חסר חיל אוויר וללא שליטה על טריטוריה מדינית רחבה, מצליח לאיים על ליבה של ישראל פעם אחר פעם? ראש הממשלה לא רוצה להודות בתבוסה וכעת משמיד בני ערובה כדי להציל את נתניהו במקום לנהל מו"מ.