במקום לפתוח את שערי הכניסה בזמן, כמתוכנן בשעה 17:30, עיכבה המשטרה את פתיחת השערים בכ-20 דקות – בזמן שכבר מאות אוהדים נדחסו מחוץ לאצטדיון. הדוחק הרב הוביל לאובדן הכרה של אחד האוהדים. במקום להגיב באחריות ולתת מענה רפואי ולוגיסטי מיידי, נשלחו שוטרים רכובים על סוסים – שהחמירו את המצב, דרסו אוהדים והובילו לפאניקה המונית.
כתוצאה מהדוחק, עשרות אוהדים טיפסו על גדרות ופרצו פנימה דרך שערים 10 ו-11, בניסיון פשוט לשמור על שלומם ולהימנע מפציעות. במקום להודות בכשל, בחרה המשטרה – שוב – להפנות אצבע מאשימה כלפי הקהל, תוך ניסוח תגובה מתלהמת המאשימה את האוהדים ב"הסתערות", "השחתת רכוש" ו"השתוללות".
אוהדים שהיו במקום סיפרו על תחושת סכנה מוחשית: "השוטרים דרסו אנשים עם סוסים, לא ראו בעיניים. היינו דקה מאסון. המשטרה איבדה שליטה – לא אנחנו".
האירוע הזה אינו חריג. לפני שנתיים בדיוק, בגמר גביע המדינה בסמי עופר, התרחש מחדל דומה. מאות אוהדים פרצו פנימה לאחר שנחסמו בכניסות ולא זכו להתנהלות בטוחה. במקום לתחקר, לתקן ולהפיק לקחים – נראה שהמשטרה בוחרת לשוב על אותן טעויות, שוב להפעיל כוח, ושוב להאשים את הקורבנות.
תגובת המשטרה, כאמור, לא כללה לקיחת אחריות. במקום זאת, נטען כי האוהדים "דרסו בדרכם את שאר האוהדים" – טענה מקוממת בהתחשב בעובדה שמי שרמס בפועל היו דווקא סוסים שנשלחו לעמוד מול המוני אנשים בלי שליטה ובלי שיקול דעת. הזות שוב הוכח: מי שאחראי על שמירה על הסדר – הוא גם זה שמייצר את הכאוס.