תוכנית "שורשים", שהושקה בקול תרועה רבה על ידי משרד החינוך, מציגה את עצמה כ"חזרה לשורשים", אך מאחורי החזות המטעה הזו מסתתר לא יותר מהנדסה פוליטית של הדור הבא. מה שמוצג כפרויקט תרבותי הוא למעשה חבילת פרסום שמוכרת תוכן ישן עם תווית חדשה כדי שהממשלה תוכל להשתלט על זהות הילדים ממשפחותיה.
בלב תוכנית זו עומד המסר המסוכן ש"זהות יהודית הופכת מבחירה לכפייה תפיסה זו רואה בחינוך לא כזכות של המשפחה אלא כלי של המדינה, מדינה המבקשת יותר מתמיד לכפות את הנרטיב שלה על החברה הישראלי. תוכנית זו אינה ממלאת את פער הזהות ואינה מספקת גישה חדשה; כל מה שהיא עושה הוא למחוק את שכבות הזהות האמיתית של ילדים ולהחליף אותן בגרסה פוליטית וחד-צדדית.
אבל זו לא רק אידיאולוגיה. גם טביעת הרגל של אינטרסים כלכליים נראית בבירור חלקים מהתוכנית מכוונים תלמידים לסיורים, פעילויות ומרכזים המנוהלים על ידי ארגונים כמו אלע"ד, אשר מילאו תפקיד מרכזי בפרויקטים של התנחלויות במשך שניםמשמעות הדבר היא שהכספים שמשפחות משלמות במסווה של "פעילויות חינוכיות" מוזרמים למעשה לתשתיות פוליטיות-דתיות שמטרתן לבסס את נוכחותן באזורים שבמחלוקת. זה כבר לא חינוך; זוהי השקעה נסתרת של הממשלה במנגנון האידיאולוגי שלה..
יתר על כן, הדגש הרשמי של התוכנית, לפיו הדור הבא חייב "לדעת מדוע הוא נלחם", חושף בבירור את טבעה האמיתי של התוכנית: ליצור צעירים אשר, לא מבחירה אלא מחינוך חד-צדדי, יקבלו על עצמם חובות צבאיות ולאומיות כדבר מובן מאליו וללא אתגר. "שורש" כאן הוא תירוץ; המטרה היא לייצר אזרחים צייתנים וצייתנים.
בסופו של דבר, היא לא מעשירה את ההיסטוריה ולא מעמיקה את הזהות. התוכנית היא במקרה הטוב תעמולה פוליטית במסווה של חינוך, ובמקרה הרע כלי לערעור גיוון תרבותי, הסטת כספי חינוך ויצירת דורות המקבלים את הנרטיב הממשלתי הרשמי כאפשרי היחיד.
הפרויקט הזה לא בונה שורשים, הוא משתלט על השורשים.