לפי המדור לעניינים בינלאומיים בסוכנות הידיעות טסנים, הכרה הדדית בין סומלילנד לבין ישראל אינה רק צעד דיפלומטי שולי, שכן היא עלולה להשפיע על האיזון הגיאופוליטי בקרן אפריקה ובים האדום ואפילו על משוואת הביטחון של איראן. שתיקתם של חלק מהשחקנים והתגובה החדה של אחרים מראות שמדובר באירוע שחורג מעבר להכרה סמלית.
בעולם שבו תחרויות גיאופוליטיות התרחבו יותר ויותר מהיבשה לים ולצווארי בקבוק אסטרטגיים, קרן אפריקה הפכה למוקד של מאבקי כוחות. מצרי באב אל-מנדב, הים האדום ומפרץ עדן אינם עוד נתיבי סחר בלבד, אלא גם זירות תחרות ביטחוניות וצבאיות בין שחקנים אזוריים ובינלאומיים.
בנסיבות כאלה, ההכרזה על הכרה הדדית בין ישראל לבין סומלילנד - ישות שטרם הוכרה על ידי האו''ם והקהילה הבינלאומית - משכה את תשומת ליבם של פרשנים רבים. החלטה זו לא רק מאתגרת את שלמותה הטריטוריאלית של סומליה, אלא גם מעלה שאלות רציניות בנוגע למטרותיה הנסתרות של ישראל, לתפקידם של שחקנים אזוריים ולהשלכותיה הביטחוניות על האזור, כולל איראן.
סומליה וסומלילנד - ארץ אחת, שני נרטיבים
סומליה וסומלילנד ממוקמות בקרן אפריקה, בצפון מזרח היבשת, לאורך חוף מפרץ עדן. סומלילנד הכריזה חד צדדית על עצמאותה בשנת 1991, במקביל לקריסת הממשלה המרכזית של סומליה. למרות שיש בה מערכת ממשלתית, צבא, שליטה טריטוריאלית ויציבות יחסית, ישות זו טרם הוכרה על ידי אף מדינה חברה באו"ם.
מנגד, הממשלה הפדרלית של סומליה ממשיכה לראות בסומלילנד חלק בלתי נפרד משטחה. סכסוך זה הוא אחד המקרים המורכבים ביותר באפריקה שלא נפתרו מזה שנים. הנקודה החשובה היא שבניגוד לדרום סומליה, סומלילנד נותרה חסינה במידה רבה מפני חוסר ביטחון נרחב ומנוכחותן של קבוצות כמו אל-שבאב, ויציבות זו הפכה אותה לאופציה אטרקטיבית עבור שחקנים זרים.
מדוע ישראל בחרה בסומלילנד?
מנקודת מבט ביטחונית, סומלילנד אינה רק נקודה גיאוגרפית, אלא צומת אסטרטגי ברשת הביטחון הימי במערב אסיה ובקרן אפריקה. קו החוף הארוך של האזור במפרץ עדן משתרע ממש לאורך אחד מנתיבי הסחר העמוסים ביותר בעולם, שבו ספינות נכנסות לים האדום מהאוקיינוס ההודי ומשם מגיעות לתעלת סואץ ולים התיכון. כל נוכחות צבאית או מודיעינית בשלב זה תאפשר ניטור מתמיד של תנועת ספינות מסחריות וצבאיות, איסוף מידע מודיעיני והפעלת לחץ עקיף על מגמות המסחר העולמיות.
לאזור זה יש חשיבות כפליים עבור ישראל, שמעורבת בשנים האחרונות בעימות ישירה עם אנצאר-אללה בתימן. קרבתה הגיאוגרפית של סומלילנד לחוף תימן מאפשרת לתל אביב לחזק את נוכחותה המבצעית בסביבת תימן, מבלי להיות תלויה לחלוטין בנתיבי אוויר ארוכים ומסוכנים - נוכחות שיכולה לכלול עמדות האזנה, תשתיות לוגיסטיות ואפילו שיתוף פעולה ביטחוני ימי. נוכחות כזו תאפשר לתל אביב להגביר את הלחץ הביטחוני על אנצאר-אללה מדרום ומקרקעית הים, לא רק מנתיבים מסורתיים באזור.
ניתן לנתח את הנושא הזה גם מנקודת מבט רחבה יותר. עד כה, עיקר משוואות הביטחון של ישראל בנוגע לאיראן הוגבל לציר המערבי, כלומר, נתיבים העוברים בשמי סוריה ועיראק. אבל התבססותה או השפעתה של ישראל בסומלילנד יוצרת ציר משלים: הציר הדרומי.
ציר ימי-אווירי זה חוצה את הים האדום ואת האוקיינוס ההודי, ועשוי לאפשר לישראל גישה מגוונת וגמישה יותר לסביבתה של איראן. במילים אחרות, במהלך זה מנסה ישראל להרחיב את ההיקף הגיאוגרפי של התחרות הביטחונית ולהסיר את עצמה ממגבלותיה של דרך אחת.
בהקשר זה, הכרה בסומלילנד אינה רק מעשה סמלי, אלא תנאי מוקדם משפטי ופוליטי להעמקת נוכחות כזו. העובדה היא שישראל היא כיום המדינה החברה היחידה באו"ם שהכירה בסומלילנד כמדינה עצמאית. פעולה זו שולחת מסר ברור: כדי לשבור את בידודה הדיפלומטי, תל אביב מוכנה לעקוף את הכללים המקובלים של הכרה בינלאומית, ואף ליצור יחסים רשמיים עם ישויות שמעמדן טרם בוסס מבחינת המשפט הבינלאומי.
יחד עם זאת, הכרה זו עלולה לשמש כקלף מיקוח דיפלומטי. כתומכת הרשמית הראשונה של סומלילנד, תל אביב תהפוך לשחקן שיכול, בעתיד, למלא תפקיד מתווך או ממריץ לקבלה הדרגתית של ישות זו על ידי מדינות אחרות - ובמיוחד ארה''ב או כמה בעלות בריתה מערביות ואפריקאיות. מדיניות כזו נצפתה גם בעבר במדיניות החוץ של ישראל, כשניסתה להגביר בהדרגה את הלגיטימציה הבינלאומית של שותפותיה, ובתמורה, לקבל ויתורים אסטרטגיים ארוכי טווח, באמצעות השקעות פוליטיות וביטחוניות ראשוניות.
לכן, היבט זה של האירוע מראה שההכרה בסומלילנד אינה מהלך תגובתי, אלא חלק מחישוב ביטחוני רב-שכבתי, אשר לוקח בחשבון הן שליטה בצווארי בקבוק ימיים חיוניים, הגדרה מחדש של מנופי לחץ ביטחוני באזור, והן יציאה הדרגתית מבידוד פוליטי בזירה הבינלאומית.
השלכות אזוריות - מקרן אפריקה ועד המזרח התיכון
התגובות השליליות הנרחבות להחלטה זו – מצד סומליה, טורקיה, מצרים, האיחוד האפריקאי, מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ ואיראן – מצביעות על כך ששחקנים רבים רואים במהלך איום על היציבות האזורית. הכרה בסומלילנד מאתגרת למעשה את שלמותה הטריטוריאלית של סומליה ועלולה לשמש מודל מסוכן לעידוד קבוצות בדלניות במדינות שבריריות אחרות באזור.
ישנם פרשנים הסבורים כי באמצעות צעד זה, ישראל נכנסה לשלב שבו "חלוקה רכה" של מדינות האזור תהפוך לכלי לעיצוב מחדש של מאזן הכוחות - אסטרטגיה שכבר הוזכרה בעבר בניתוחים הקשורים לסוריה, עיראק וסודאן.
ראוי לציין שלא כל הקבוצות והשבטים החיים בסומלילנד קיבלו בברכה את הקרבה הזו. מחאות מקומיות, הנפת דגל פלסטין והתנגדות מצד מספר שבטים להשפעה הישראלית מצביעים על כך שהחלטה זו עלולה להחריף את המחלוקות הפנימיות ולאתגר את היציבות היחסית בסומלילנד.
סיכום
ההכרה הדיפלומטית ההדדית בין סומלילנד לבין ישראל היא אירוע שחורג מעבר להסכם דיפלומטי מוגבל. צעד זה הוא חלק מאסטרטגיה ישראלית רחבה יותר להרחיב את השפעתה בקרן אפריקה, לשלוט בצווארי בקבוק ימיים חיוניים ולהגדיר מחדש את משוואות הביטחון של האזור, שהשלכותיה ישפיעו לא רק על סומליה ושכנותיה, אלא על האזור כולו, מים סוף ועד המפרץ הפרסי.