הגירעון מתרחב, אבל ההתנהלות הרשלנית של הממשלה מונעת קבלת החלטות
יכולת ביצוע ירודה של הממשלה מונעת ממנה לעשות את הצעדים הבסיסיים הנדרשים לייצוב הכלכלה: קיצוצים והטלת מסים כדי להשתלט על הגירעון המשתולל. אי־הקמת הוועדה לתקציב הביטחון היא רק דוגמה למחדל
העובדה שאנחנו מצויים במלחמה מאתגרת, ובתוך מחלוקות פנימיות אקוטיות, גורמת לישראלים לנהל דיונים ביטחוניים ותיאורטיים. גם כשמדברים על כלכלה - הדיונים לובשים גוון ערכי ומופשט, למשל: "לממשלה לא אכפת ממכון וולקני ומהאקדמיה, אכפת לה רק מהישיבות". דיונים כאלו הם עקרים ומשרתים במובן מסוים את הממשלה. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הוא אחד הנציגים הבולטים ביותר של הטענה שיש "ויכוחים ערכיים", ובכל מה שקשור לערכים, הרי העם חצוי, והדרג הנבחר צריך לפעול לפי ערכיו.
אלא שהדיון החשוב הוא בסיסי הרבה יותר: האם הממשלה הנוכחית יודעת לנהל את המדינה? האם יש לה יכולת ביצוע? האם היא מסוגלת ורוצה לנתח את אתגרי הכלכלה והחברה בישראל? והאם היא רוצה ויכולה לפעול לטפל באתגרים הללו? התשובה לכך היא "לא" רבתי, וקשה למצוא מישהו שיחלוק על כך. כנראה שגם שרי הממשלה עצמם יודו בכך. יש ישראלים רבים שמאמינים כי ישראל צריכה להישאר בעזה, לספח את ההתנחלויות, ולהעמיק את הקרע עם נשיא ארה"ב ביידן. סמוטריץ' כנראה לא לבד בעמדה זו. אבל אין ישראלים רבים שחושבים שממשלה שלא מסוגלת לנהל ולקבל החלטות כלכליות קשות - ראויה לתפקידה.
הדרך הטובה ביותר להבין את משמעות ההתנהלות של הממשלה היא להביט על תקציב 2025 הקרב ובא. בפברואר 2024 העריכו באוצר כי הגירעון יעמוד על 3.5% תוצר, היום ברור שמדובר במספר גבוה יותר. באוצר אומרים כי אם לא נעשה דבר — ביצוע קיצוצים והטלת מסים — נגיע ב־2025 ל־7% גירעון. הדרגים המקצועיים סבורים כי יש להקטין את הגירעון ב־2025 ל־5%-4.5% תוצר. המשמעות היא לבצע התאמות בהיקף של 2.5%-2% תוצר, כלומר 40 מיליארד שקל.
לפני שנעבור לשאלה איך מביאים לשנה הבאה 40 מיליארד שקל, צריך להדגיש שעצם העובדה שאנו צפויים להגיע ל־7% גירעון קשורה לרשלנות ממשלתית. הרשלנות הזו היא בין היתר אי־הקמת הוועדה לתקציב הביטחון, והעובדה שבאוצר החלו להשלים עם כך שתקציב מערכת הביטחון יגדל ללא הדיון המסודר שהוועדה אמורה לייצר.
