עלייה של 60% בסנקציות ובחרם נגד אוניברסיטאות ופרופסורים ישראליים

לפי המדור לעניינים בינלאומיים בסוכנות הידיעות טסנים, המשך המלחמה והפעולות הצבאיות ברצועת עזה דחפו מנהיגי מדינות מסוימות ליישם סנקציות ומדיניות מגבילה נגד ישראל, ובנוסף גרמו לדעת הקהל, במיוחד במדינות המערב, להגיב לאירועים אלה. בהקשר זה, הקריאה לחרם האקדמי היא אחד המהלכים הבולטים שהחליטה דעת הקהל המערבית לבצע נגד ישראל.

לפי הדו''ח האחרון של ועדת ראשי האוניברסיטאות בישראל, החרם האקדמי נגד מוסדות מדעיים ואקדמיים ישראליים עלו ביותר מ-60% בין ספטמבר 2024 לפברואר 2025. על פי הדו''ח הזה, ארה''ב, בלגיה, ספרד ובריטניה הן מדינות שבהן נרשמו המספר הגבוה ביותר של חרמות אקדמיות נגד המוסדות הישראליים, ואחריהן הולנד, איטליה וקנדה. מה שחשוב הוא שארה''ב נמצאת בראש הרשימה הזו, עם 60 תלונות שהתקבלו על חרם אקדמי מצד מוסדות אמריקאיים.

בהקשר זה, חוקרים ישראליים טוענים כי כתבי עת מדעיים מסרבים שוב ושוב לפרסם את מאמריהם, ועמיתיהם ברחבי העולם מסרבים לכתוב עבורם מכתבי המלצה מדעיים מאז ה-7 באוקטובר 2023.

בין דוגמאות נוספות לחרם האקדמי הן ביטול שיתופי פעולה מחקריים, דחיית מאמרים של החוקרים, לחץ על סטודנטים ומומחים ישראליים ומניעת השתתפותם בקורסי מחקר, החרמת כנסים מדעיים שבהם משתתפים ישראלים, ואף סירובם של חוקרים זרים לבקר באוניברסיטאות בישראל.

כמו כן, חלו קשיים ביכולתם של המוסדות להשכלה גבוהה בישראל למשוך סטודנטים זרים, כאשר עוד 300 מקרים כאלה דווחו בין ה-7 באוקטובר 2023 ל-7 באוקטובר 2024. אבל לפתע, המספר הזה הגיע ל-500 מקרים של חרם אקדמי בתקופה של חצי שנה - גידול של 66% בהשוואה לששת החודשים הראשונים למלחמה.

אירועים אלו עוררו דאגה רבה בקהילה המדעית הישראלית, שכן לפי מידע שפורסם ברשת 13, נאמר כי 38% מהמחקרים הישראליים נערכים בשיתוף פעולה עם אנשי אקדמיה אירופאיים, שב-2023 הגיע לרמה הגבוהה ביותר בתולדות ישראל. אך בעקבות המלחמה בעזה, התקציב להשקעות משותפות במחקר וחילופים אקדמיים בין ישראל לאירופה צומצמו, וגם הגישה של הישראלים למעבדות ולתשתיות מחקר באירופה הוגבלה עוד יותר.

בעניין זה, המכון "שמואל נאמן" פרסם דו''ח בדצמבר 2024, ממנו עולה כי כ-50% מהחרם האקדמי על ישראל מתבצעת באופן סמוי וללא הצהרה ברורה על מניעים לכך. על פי הממצאים, מאז אירועי ה-7 באוקטובר 2023 חלה עלייה משמעותית בפעילות תנועת ה-BDS בקמפוסים ברחבי העולם, בעיקר בארה''ב ובאירופה.

בדו''ח זה נכתב על חששות לגבי ההשלכות העתידיות של צעדים אלו על יכולתם של חוקרים ישראליים להשתתף בכנסים בינלאומיים, לפרסם מאמרים מדעיים ולשמור על קשרים גלובליים.

עם זאת, המחקר מדגיש כי לחרם האקדמי טרם הייתה השפעה משמעותית על יכולתם של מוסדות אקדמיים ישראליים לבצע מחקר איכותי ולשתף פעולה גלובלית, אך יש חשש שהמגמה תביא בסופו של דבר להשפעות שליליות משמעותיות ברמת הפרט.

לפי הדו''ח הזה, כמעט מחצית מהמקרים המדווחים של החרם האקדמי מתבצעות באופן סמוי, מה שמקשה על זיהוי התופעה ומציאת פתרונות מעשיים להתמודדות עם הסנקציות הללו, כי ב"חרם סמוי", הצד האחר אינו מציין במפורש את הסיבה לסירובו לשתף פעולה, אלא מנסה להסתיר את מניעיו האמיתיים.

לאור חידוש המלחמה בעזה וסיום הפסקת האש, אין תקווה להקלת החרם האקדמי, במיוחד מאחר שהחרם האקדמי הוא כיום הכלי היחיד שיש לקהילת האליטה המערבית ללחוץ על ממשלת ישראל לסיים את המלחמה; והכלי הזה אינו ניתן לשליטה, שכן אוניברסיטאות ומוסדות מחקר מסוגלים להחרים את ישראל מסיבות שונות מבלי להילחץ מהממשלה שלהם.