שנה אחרי רצח החייל אורי דנינו ז״ל במנהרת עזה, ראש הממשלה בנימין נתניהו ספג ביקורת חריפה מאביו של ההרוג, שהטיח בו כי "הבן שלי נרצח במנהרה שאתה בנית". רעיית ראש הממשלה, שרה נתניהו, מיהרה להתערב וקבעה כי "גם מול צה״ל" נאלץ בעלה לעמוד לבד ב־7 באוקטובר – אמירה שנראית כפליטת פה אך מתבררת כחלק מקמפיין מתוזמן: החלשת אמון הציבור בצבא, בדומה למסע שניהלה הממשלה נגד מערכת המשפט.
מאז תחילת המלחמה, לשכת ראש הממשלה וגורמים פוליטיים בימין מקדמים נרטיב שלפיו האחריות למחדלים מוטלת על צה״ל ומפקדיו. שרי הממשלה, בהם בצלאל סמוטריץ' ואורית סטרוק, הפנו אצבע מאשימה כלפי הרמטכ״ל הרצי הלוי, ואף השתמשו במקורות צבאיים כדי לטעון לכשל מערכתי. המטרה, לפי פרשנים, היא ברורה: להסיט את האש מהדרג המדיני ולהטיל את כובד הכישלון על הצבא.
המהלך הזה אינו חסר תקדים: ההיסטוריה מלמדת על שליטים – מסטלין והיטלר ועד קדאפי, סדאם חוסיין וארדואן – שחששו מעוצמת הצבא ופעלו לטיהור והחלשה של הדרג הצבאי הבכיר כדי להבטיח את שלטונם. המשותף לכולם: ריכוז כוח אישי במחיר פגיעה חמורה בביטחון הלאומי.
במקביל, תוכניתו של נתניהו לכיבוש עזה מלווה במסרים רועמים וגיוס מילואים חסר תקדים. בניגוד לעקרונות המלחמה המסורתיים – סודיות והפתעה – המבצע נחשף כולו מראש. חלק מהפרשנים סבורים כי מדובר בבלון הרתעה מול חמאס, אך אחרים מזהירים כי הכישלון מובנה: אין עסקה לשחרור החטופים, אין תוכנית ליום שאחרי, והאשמה בכישלון כבר מוכנה – צה״ל.
בכך ממשיך נתניהו דפוס עקבי: כפי שהכשיר קמפיין נגד מערכת המשפט, הוא פועל כעת לשחיקת אמון הציבור בצבא. אלא שהפעם, מזהירים מבקריו, מדובר במהלך מסוכן בהרבה – איום ישיר על אחד ממוסדות היסוד האחרונים שעוד נהנים מאמון הציבור בישראל.